Page 38 - 28222
P. 38
נעמה סגל
הקטנה נולדה לי בבית החולים מאיר ,מי אני שאצהיר אחרת ואסבך
הכול?
בכל מקרה ,גיליתי שמי שיודע על היותנו משפחה מאמצת ממהר
לציין את הדמיון הרב בינינו ,ומי שלא — לא .את בתנו הקטנה אימצנו
בסמוך למעבר בית .כששכנתי החדשה מעבר לגדר ראתה אותנו
בחצר ,היא זינקה ואמרה" :מזל טוב ,איזה מותק! תגידי ,אני שוברת
ת'ראש ,למי היא דומה? כי גם השנייה לא דומה לכם בכלל!"
"אימצנו אותן ",עניתי.
"אני מתה ",היא אמרה ,ומיהרה להתיישב על כיסא הפלסטיק
הלבן בחצר ביתה.
באחד הערבים שבהם יואב לא היה ,ישבתי עם בתי הקטנה על הספה.
נכון יותר ,אני ישבתי על הספה והיא ישבה עליי .יד אחת קטנה
וחמימה מרפרפת על עורפי ,והיד השנייה מונחת על כתפי .ראשה
מונח על בית החזה שלי ,ושערותיה הרכות והדקיקות מדגדגות את
נחיריי עם כל שאיפה" .הלוואי שהיית יוצאת מהבטן שלי ",לחשתי
לה סוד .שלא תגלה לאף אחד .גם לא לאבא שלה .זאת לא הפעם
הראשונה שאני אומרת משפט כזה .זהו משפט שאמרתי פעמים
אחדות לבתי הבכורה .אמרתי לה את המשפט פעם אחת כשהיתה בת
שלוש ונכנסה מתחת לשמלה שלי .קראתי את המשפט הזה בהקדשה
שנכתבה בפתחו של ספר ילדים שעסק באימוץ .הוא מצא חן בעיניי,
ושמחתי על ההזדמנות להשתמש בו ,אז אמרתי לה אותו .ופעם
נוספת כששכבנו שתינו במיטה בערב חורפי כשהיתה בת שש .היא
ניסתה בכוח להיכנס מתחת לגופיית הפלנל שלי ,כפות ידיה הלחות
והקרירות נגעו בשדיי בסקרנות ,ואני הדפתי אותה ממני" .מה ,אמא?"
היא אמרה ומתחה את החולצה שלי לכיוונה" ,אני רוצה להיכנס".
סירבתי ומשכתי את החולצה שלי ממנה ,היא הביטה בי בעלבון ואני
הזדקפתי ויצאתי מהמיטה" .הלוואי שהיית יוצאת מהבטן שלי! הלוואי
שיכולתי להניק אותך ,אבל זה לא מה שקרה!" אמרתי בתקיפות.
38
