Page 66 - 30322
P. 66
66׀ ג׳ודי אלן מלפס
בצעדים קלילים ,ומותירה אותי ואת ת׳יאו פחות או יותר דחוסים
במרחב .אני שואפת אוויר בניסיון להגדיל את הפער הקטן המפריד
בין הגופים שלנו ,כאשר הוא נעצר ממש מולי.
״החברה שלך יודעת איך להתייחס לאורחים,״ הוא אומר ,מתעכב
מולי .״אולי כדאי שתלמדי ממנה.״
אני מצמצמת את מבטי .״ואולי ,יהיה קל יותר להכניס אותה
למיטה מאשר אותי .למה שלא תנסה את מזלך?״ אני רוצה להתחרט
על תגובתי הזדונית ,ולו רק מפני שהעלבתי את ג׳ס ,אך אינני יכולה.
עכשיו הוא עצבן אותי ,וסילק כל פיתוי שבו ניסיתי להיאבק.
אף שאני שוב מרגישה את אותן התחושות כשת׳יאו אוחז בלסת
שלי בכף ידו הגדולה ומקרב את פניו אל פניי ,גם בזמן שתווי פניו
הנאים מתעוותים בבוז .ריאותיי מתכווצות בעודי נאבקת לנשום .הוא
נראה מאיים באמת ובתמים .אבל אני לא פוחדת.
מדוע אני לא פוחדת ממנו?
״זה לא היה במקום,״ הוא לוחש בקול רך אך מאיים ,מרתק אותי
למקומי באמצעות אחיזתו ,ואף יותר מכך באמצעות מבטו.
אני חושקת את שיניי ,לא נרתעת ולא נסוגה לאחור .״אתה רוצה
שאתנצל?״
הוא מרפה מעט ,כבר לא מחזיק אלא רק ממשש ,שעה שכף ידו
עוטפת את צידי פניי .״אני אוותר על התנצלות בתמורה לארוחת
ערב.״
אני מנידה בראשי לשלילה ,מותשת מהכוח הנדרש ממני כדי
להמשיך לסרב לו .משהו בתוכי אומר לי פשוט להסכים .״התשובה
עדיין לא,״ אני מצהירה בתקיפות .״עם כל הכבוד ,אדון קיין ,אני
באמת לא מעוניינת להיות בקשר עם גבר .בייחוד לא עם גבר שנושא
אקדח .אבל תודה על ההצעה.״ אני מחייכת במתיקות ,וקולטת שהוא
מתקשה לכבוש את הבעתו המשועשעת.
״אבל את שוכחת משהו ,מיס ווייט,״ הוא אומר בקול מחוספס,
ואני מטה את ראשי ,דוחקת בו שיזכיר לי .״אם אני רוצה משהו ,אני
משיג אותו.״
