Page 61 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪61‬‬

‫המחווה שלה מתוקה‪ ,‬אך איננה נחוצה‪ .‬״נו באמת‪,‬״ אני אומרת‪,‬‬
‫ומרחיקה אותה ממני בעדינות‪.‬‬

‫היא מתרחקת בשלווה‪ ,‬יוצאת מהמטבח בדילוגים‪ ,‬ומותירה אותי‬
‫לחשוב על כל הדברים הנוספים שעליי להוסיף לרשימה‪ ,‬בניסיון‬

‫להסיח את דעתי ממחשבות לא נעימות‪.‬‬
‫״איזי‪,‬״ אני שומעת אותה קוראת אליי‪ ,‬ואני מכריחה את עצמי‬
‫לקום ולגשת אל חדרה‪ .‬אבל אני לא מספיקה להגיע ליעדי‪ ,‬מפני‬
‫שאני נעצרת במסדרון בעת שאני מבחינה בה עומדת ליד הדלת‪ .‬״זה‬
‫בשבילך‪,‬״ היא אומרת‪ ,‬בעודה נושכת את שפתה התחתונה ופותחת‬

‫את הדלת לרווחה‪ ,‬מגלה לעיניי גבר העומד בפתח הבית‪.‬‬
‫אני מוצפת בתחושת הקלה כשאני מבינה שלא מדובר בת׳יאו‪ ,‬אלא‬
‫בקאלום‪ ,‬ושיהיה הרבה יותר קל לסרב לו‪ .‬אני פוסעת לפנים‪ ,‬תופסת‬
‫את מקומה של ג׳ס במפתן ומבחינה במרצדס החונה מול הבית‪ .‬״היי‪,‬״‬

‫אני אומרת בחיוך מנומס‪ ,‬שעה שאני נאחזת בקצה הדלת‪.‬‬
‫״מיס ווייט‪.‬״ קאלום מהנהן‪ ,‬עיניו נטולות ההבעה סורקות את‬
‫גופי‪ ,‬בוודאי בתהייה מדוע אני לבושה במדי העבודה שלי‪ .‬עיניו‬

‫החומות הכהות זועפות קמעה‪ .‬״אדון קיין מצפה לך‪.‬״‬
‫״הוא לא אמור לצפות לי‪ .‬שלחתי לו הודעה ועדכנתי אותו שלא‬
‫אוכל להגיע‪.‬״ אני טופחת לעצמי על השכם על יכולתי לדבר בנימוס‬

‫ובטון בטוח‪ .‬״אני מצטערת שנסעת לפה לחינם‪.‬״‬
‫חיוך פושט בשפתי הנהג של ת׳יאו‪ .‬חיוך קצר רוח‪ ,‬שאיננו מרכך‬

‫את תווי פניו ולו במעט‪ .‬״אם תבואי‪ ,‬זה לא יהיה לחינם‪.‬״‬
‫אני מקפידה לא לנתק עימו קשר עין‪ ,‬מפני שבכך אקרין חולשה‪.‬‬
‫אני לא חלשה‪ .‬אני חזקה‪ ,‬כפי שקאלום יבין בקרוב‪ .‬״כמו שאמרתי‪,‬‬

‫אני מצטערת שנאלצת לנסוע לפה לחינם‪.‬״‬
‫שפתיו נקפצות מעט בצחוק כבוש‪ ,‬שעה שהוא נסוג לאחור‪.‬‬
‫״כרצונך‪.‬״ הוא נד בראשו בתנועה מאולצת‪ ,‬מתרחק מפתח הבית‪,‬‬

‫נכנס למכוניתו ונוסע משם במהירות‪.‬‬
‫כרצוני? בוודאי כרצוני‪ .‬אני סוגרת את הדלת בהנהון שבע רצון‬

‫ומוצאת את ג׳ס מאחוריי‪ .‬״מה?״ שפתיה מכווצות יחדיו‪.‬‬