Page 58 - 30322
P. 58
58׀ ג׳ודי אלן מלפס
משני צידי מותניה כדי להתרומם ממקומה ,תוך כדי שהיא רושפת
ויורקת.
״מייבל ,תפסיקי לזוז,״ אני גוערת בה ,ומגישה לה את השלט
לכוונון המיטה .״תשתמשי בזה.״
היא לוקחת את השלט מידי ומניחה אותו על המיטה בשנית.
מפני שהיא טרודה בעניינים דחופים יותר .״אז ,החתיך היה פה
אתמול.״
״השבר לא מחלים ,אם כך?״ אני שואלת ,בניסיון לרמוז לה שאינני
מעוניינת לדון בנושא.
״לא ,הוא לא מחלים.״ היא מנופפת בידה בביטול .״החתיך.״
אני מעקמת את פניי בייאוש .אני מטפלת באישה הזאת כבר
שבועיים ,ואני מכירה אותה טוב מספיק כדי לדעת שהיא לא מתכוונת
להרפות מהעניין .היא עקשנית כמו פרד זקן .״מה איתו?״
היא מבזיקה לעברי חיוך שובבי .״סיפרת לי מעשיות ,יקירתי?״
״לא.״
״אמרת שאין גבר בחיים שלך.״
״זה באמת נכון.״
״אם כך ,מי היה החתיך המפתה?״
״ת׳יאו.״
היא מטה את ראשה ,ובוחנת אותי במבט חשדני .״קדימה ,איזי.
תני לאישה זקנה ונכה איזה משהו.״
״אז עכשיו את נכה ,אה?״
״ספרי לי.״ היא טופחת על המזרן.
״אני לא ממש מכירה אותו,״ אני אומרת ,בעודי מתעלמת מהצעתה
להתיישב על המיטה ,ובמקום זאת בוחרת לשבת על הכיסא .חוץ מזה,
לפי החוקים אסור לשבת על מיטה של מטופל.
״את רוצה לשנות את זה?״
״אני לא בטוחה.״ בדיוק ברגע שאני עונה ,סוזן פונה בעיקול ,אף
שאינני יכולה לראות את פניה או את גופה ,רק את רגליה החטובות.
מפני שכמעט כל גופה מוסתר מאחורי זר פרחים ענקי.
