Page 55 - 30322
P. 55

‫ג׳נטלמן חוטא  ׀  ‪55‬‬

‫בחיוך מסנוור משלה‪ .‬״אני צריכה לארוז‪ ,‬למצוא את הדרכון שלי‪,‬‬
                   ‫לקנות דולרים‪.‬״ אני מתחילה לפתוח את החבילה‪.‬‬

          ‫״עוד לא עשית את זה?״ היא שואלת בתדהמה‪ .‬״איזי!״‬
‫״עבדתי כמו משוגעת‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬ללא שום כוונה לרמוז לכך‬
‫שג׳ס ישבה בחיבוק ידיים‪ .‬היא פוערת את פיה בתדהמה‪ ,‬ואני מחייכת‬
‫לעברה חיוך מתנצל‪ .‬״או שאני פשוט לא מאורגנת כמוך‪,‬״ אני חוזרת‬
‫בי מדבריי‪ ,‬ופותחת את הקופסה בלי להסתכל‪ .‬למען האמת‪ ,‬הייתי‬
‫צריכה להמתין עד היום כדי להמיר כסף‪ .‬היום אני מקבלת משכורת‪,‬‬
‫ובמהלך השבוע האחרון הייתי קצרה במזומנים‪ .‬אין לי שום תירוץ‬
‫לכך שלא ארזתי ולא מצאתי את הדרכון שלי‪ .‬״אה‪ ,‬ואני צריכה לקנות‬

                                                       ‫טלפון חדש‪.‬״‬
‫״באמת?״ ג׳ס מכווצת את מצחה‪ .‬״אז מה זה?״ היא מחווה בראשה‬
‫לעבר הקופסה שבידי‪ ,‬ואני מתחקה אחר מבטה ומתבוננת בחבילה‬
‫הפתוחה‪ .‬יש בתוכה אריזה של אייפון‪ ,‬ואני מרימה את המכסה‬

          ‫ומוצאת את האייפון שלי‪ .‬חף מכל זכר לשריטה או פגיעה‪.‬‬
‫״מה לכל הרוחות?״ אני ממלמלת‪ ,‬בעודי הופכת אותו בידי‪.‬‬
‫״השארתי אותו בסמטה‪ ,‬שבור למיליוני רסיסים‪.‬״ הוא מצלצל‬
‫בעוצמה‪ ,‬ואני מזנקת בכיסא בבהלה‪ ,‬והטלפון שלי מזנק יחד איתי‪,‬‬
‫היישר מתוך היד שלי‪ .‬״לעזאזל‪.‬״ אני מנסה לתפוס אותו בידיי‬

      ‫הגמלוניות ונכשלת‪ ,‬והוא נופל אל רצפת המטבח בקול חבטה‪.‬‬
‫״אני לא מאמינה‪ ,‬את הבן אדם הכי מגושם שאני מכירה‪.‬״ ג׳ס‬

                                                      ‫פורצת בצחוק‪.‬‬
‫אני מביטה בטלפון המוטל על הרצפה לרגליי‪ ,‬עם המסך כלפי‬
‫מטה‪ .‬״לא שלחתי אותו לתיקון‪,‬״ אני אומרת בבלבול‪ .‬״אבל הנה הוא‪,‬‬
‫מתוקן ומבריק‪ ,‬כמו חדש‪ .‬והוא עובד‪ ,‬ג׳ס‪.‬״ אני מצמצמת את מבטי‪.‬‬

                                                   ‫״קיבלתי הודעה‪.‬״‬
‫״אה‪,‬״ היא אומרת‪ ,‬לאחר שנראה שהיא מבינה סוף כל סוף‪.‬‬

                                                           ‫״הבחור?״‬
‫״אלא מי?״ אני שואלת‪ .‬מחשבות מתחילות לגעוש במוחי‪ ,‬וידיי‬
‫העצבניות אוחזות בשולי חולצתי‪ .‬אבל מה בנוגע לליל אמש? הוא היה‬
   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59   60