Page 50 - 30322
P. 50
50׀ ג׳ודי אלן מלפס
דועך ,והוא בולע רוק בכבדות .אני תובעת בעלות מחודשת על לסתי,
והוא מפעיל לחץ כמעט קשה מנשוא .״אני פה כי אני לא מצליח
להוציא את הפאקינג פנים האלה מהראש שלי .אני רוצה שתצטרפי
אליי לארוחת ערב.״
אני בוהה בו המומה ,ללא מילים .לטענתו ,רק הטיפשים מסרבים
לת׳יאו קיין .אולם המעשה הטיפשי מצידי יהיה להניח את כף רגלי
בעולמו של ת׳יאו .המעשה הטיפשי מצידי יהיה לחקור את התגובות
שהוא מעורר בי .המעשה הטיפשי מצידי יהיה להניח לתחושת ההגנה
שהוא גורם לי להרגיש להסיח את דעתי מהמשימה שלי לוודא שאהיה
מוגנת .וחוץ מזה ,מה הוא יעשה כשאסרב לו? יצמיד את האקדח שלו
לראשי? אני פולטת צחוק חרישי .נראה אותו .העברתי מחצית מחיי
עם אקדח דמיוני המוצמד לראשי.
אני מושיטה את ידי ,בכוונה להוריד את ידו מפניי ,אולם לפני
שאני מספיקה לעשות זאת ,ת׳יאו שומט את ידו ונחפז בחזרה אל
מושבו ,רחוק ממני ככל האפשר .עיניו פעורות ,הבעת פניו נוקשה.
״לכי,״ הוא מצווה .״לכי לפני שאני אעשה משהו שאת בבירור לא
רוצה שאעשה.״ המכונית עוצרת ברמזור אדום .הוא מסב ממני את
מבטו.
״כמו מה?״ אני יודעת שהוא לא מתכוון לכך שהוא עלול לפגוע
בי .״תנשק אותי? ומה גורם לך לחשוב שארשה לך?״
״לא תהיה לך ברירה ,ולא מפני שאכפה את עצמי עלייך.״ כפות
ידיו פוגשות את המושב שלפניו ,ואצבעותיו ננעצות בתוך העור .הוא
מרסן את עצמו .״לכי ,איזי.״
אני נחפזת לצאת מהמכונית ,וכפות רגליי נוחתות על המדרכה
בתיאום עם ליבי ההולם בחוזקה .האורות הבוהקים והאווירה התוססת
של לונדון מטושטשים ומהווים רק רעש לבן מסביבי ,שעה שאני
מחישה את צעדיי על המדרכה לעבר הדירה שלי ,תוך כדי שמילותיו
ממשיכות להדהד באוזניי.
אני שולחת מבט מעבר לכתפי ,ורואה שהמכונית שלו עדיין
עומדת ברמזור ,אף על פי שעכשיו הרמזור כבר התחלף לירוק ,וצליל
