Page 48 - 30322
P. 48
48׀ ג׳ודי אלן מלפס
שהוא והגעתי למסקנה שהוא חדשות רעות בשבילי ,אבל למרות
הרצון העז לוותר ,עוצמת המשיכה שלי אליו לא נפגעה .הוא יותר
מדי ממגנט .יותר מדי מהפנט.
זה מתסכל.
זה מלהיב.
זה ...אני נוגסת בשפתי ומשכלת את רגליי ,מרסנת את הרטט
בתוכי .הוא מקרין אנרגיה מסוכנת ,ועם זאת בטוחה .זה דבר והיפוכו.
הוא נראה מסוכן ,וגם מתנהג בצורה מסוכנת ,בהחלט חשתי בסכנה
בעת שהוא נצמד אל גבי .אני מהדקת את ירכיי ,נאבקת לסלק מתודעתי
את המחשבות המסוכנות הללו .עושה רושם שבקרבתו נגזלת ממני
היכולת לשלוט במוחי ,לכן מוטב מאוד שאצליח לשלוט בגופי.
אני שומעת צחוק רפה — צחוק חלקלק ומלא ידיעה .״תגידי לי,״
הוא אומר בקול חרישי ,״מה את מדמיינת עכשיו?״
אני כל כך שמחה שאני לא מביטה בו ,מפני שפירוש הדבר שהוא
איננו יכול לראות עד כמה עיניי פעורות לרווחה .״למען האמת ,אני
מדמיינת את המיטה שלי ואת התחושה הנעימה שאחווה ברגע שאצנח
אל המזרן.״ המילים פשוט מתגלגלות מלשוני.
״נשמע טוב,״ הוא אומר וקולו מהורהר.
״זה באמת יהיה טוב.״
״המיטה שלי תהיה נוחה יותר.״
התוכנית והחוקים שלי הולכים לעזאזל .אני פונה להביט בו .לא
ראיתי את המיטה שלו ,ואין בכוונתי לשנות זאת .אף על פי שאני
בטוחה שהיא ענקית — הרי היא צריכה להכיל את גופו העצום —
ונוחה להפליא .״קשה לי להאמין.״
״אם ככה ,אנחנו צריכים לבדוק את העניין.״ הוא נראה רציני ,אך
יש בהבעת פניו גם שעשוע.
״לבדוק את העניין?״
״כן.״
״ואיך זה יעבוד בדיוק?״ אני שואלת.
״לשרטט לך את זה?״
