Page 43 - 30322
P. 43
ג׳נטלמן חוטא ׀ 43
״זאת העבודה שלי,״ אני משיבה ,בעודי כובשת את צחוקי .הוא
נראה רציני כל כך.
ת׳יאו מהנהן ופונה להביט בי .״לא התקשרת.״
״לא הייתה לי סיבה להתקשר.״
״קיוויתי שתהיה לך סיבה.״ תגובתו המהירה מטלטלת אותי מעט.
״ואז חשבתי שאולי זה כי אין לך טלפון.״
״איך אתה —״
״אחד מהאנשים שלי מצא את שברי הטלפון.״
״אה,״ אני אומרת ונאנחת .אחד מהאנשים שלו? הוא חשב? הוא
חשב עליי? הוא קיווה שאתקשר? הוא נוהג בי בנימוס ,ועם זאת הוא
מעט תקיף .אני לא מציינת את זה שעדיין יש לי את מספר הטלפון
שלו ,בלי קשר לכך שאין לי טלפון .הפרט השולי הזה רק ידגיש
שהייתי יכולה להתקשר אליו ,ומשהו אומר לי שזה מה שמטריד אותו.
הוא רצה שאתקשר .ולא התקשרתי.
״אז פני בסדר ,אם כך?״ אני שואלת ,מרגישה אי נוחות נוכח
הדממה שמשתררת בינינו.
״היא עומדת על הרגליים,״ הוא משיב ,אך לא מכביר במילים ,מה
שאומר לי שאין בכוונתו לשוחח איתי על פני .שהוא לא הגיע לפה
בגלל פני .״באתי לקחת אותך הביתה.״ הוא פוסע הצידה ,ומושיט את
זרועו כדי ללוות אותי משם .״המכונית שלי ממתינה.״
חיוך רפה פושט בשפתיי ,אך זהו חיוך מתוך לחץ .״אני לא זקוקה
לליווי הביתה ,ת׳יאו.״
״אני אומר שאת כן זקוקה.״
״ואני אמורה להקשיב לך?״ מה הוא יעשה? ישלוף את האקדח
שלו לכיווני?
״את בהחלט צריכה להקשיב לי.״ במילותיו טמון איום שכלל
לא מטריד את שלוותי .הוא אומנם חתיך בטירוף ,אבל כל סנטימטר
וסנטימטר מגופו מהלך עליי אימים .מאיזושהי סיבה שעוד לא
הצלחתי לפענח ,כל זה מאבד מחשיבותו לעומת המשיכה המטורפת
שאני חווה כלפיו וכלפי ההילה המסוכנת שיש סביבו.
