Page 39 - 30322
P. 39
ג׳נטלמן חוטא ׀ 39
מבט בגיליון הרפואי שלה .״עד כמה כואב לך ,מייבל? מאחת עד
עשר.״
״חמש,״ היא ממהרת להשיב ,וחיוך פושט בשפתיי .זאת התשובה
הקבועה שלה .האישה המסכנה נפלה ושברה את הירך שלה ,והיא
לא התלוננה על כך ולו פעם אחת .גם בגיל המופלג של תשעים
ושתיים ,היא עדיין חדה כתער .״גברים אמריקאים,״ היא אומרת
מהורהרת ,בעודה מביטה אל המרחק ,חיוך מוקסם נסוך על שפתיה.
״אני זוכרת את ההתרגשות כשספינה מלאה במלחים אמריקאים עגנה
בנמל במהלך המלחמה .באותו לילה אני והבנות מרחנו יותר שפתון
מהרגיל ,לפני שפצחנו בריקוד בדרך אל הפאב.״
״שובבה שכמותך,״ אני מקניטה אותה ומנענעת את האצבע שלי
לפניה .״בסופו של דבר תוספת השפתון השתלמה לך?״ אני רוכנת
כדי לשחרר את שקית הקתטר המלאה שלה.
היא מבזיקה לעברי חיוך שובבי .״הייתי די מבוקשת ,את יודעת.
כשהייתי צעירה והשדיים שלי לא דגדגו לי את הברכיים.״ היא מעיפה
בשקית הקתטר שבידי מבט חטוף ומלא סלידה ,ובו במקום אני נמלאת
רגשות אשם על שהזכרתי לה שהיא כבר איננה אישה צעירה .עכשיו
היא אישה זקנה עם זיכרונות מתקופה שכבר חלפה ולא תשוב עוד.
״אבל אז הכרתי את רונלד שלי .הו ,הגבר הזה עשה לי דברים שאף
גבר אחר מעולם לא עשה לי.״
״כמו מה?״ אני שואלת ,מהופנטת מהניצוץ בעיניה והסומק
שלפתע עולה בלחייה.
״כמו לעשות לי פרפרים בבטן ולספק לי יותר רגעים עוצרי נשימה
מכדי שאוכל לזכור.״ היא נאנחת בכבדות ומתרווחת על הכרית שלה.
״הוא הסתכל עליי כמו שגבר צריך להסתכל על אישה.״
״איך?״ אני מחייכת בעודי מיישרת את הסדינים שלה בידי הפנויה.
״כאילו שקשה לו להוריד ממני את הידיים שלו .כאילו שהוא רצה
לטרוף אותי מכף רגל ועד ראש.״ היא טופחת על ידי ומצחקקת .״יום
אחד ,אהובתי .יום אחד את תפגשי אותו.״
אני מכווצת את מצחי .״את מי ,את רונלד?״
