Page 34 - 30322
P. 34
34׀ ג׳ודי אלן מלפס
״מיס איזי?״ יד מונחת על זרועי ,ואני מקפצת בליווי צווחה
מטופשת .״אוי ,לא התכוונתי להבהיל אותך,״ אומר ג׳פרסון ומסיט
ממני את ידו .העיניים המבוגרות שמאחורי משקפיו סוקרות אותי
בחטף ,והוא מכווץ את מצחו בבלבול .״את בסדר?״
״כן,״ אני אומרת ונושפת בזמן שאני מתרחקת מהדלת .״אני
מצטערת,״ אני אומרת ומשפשפת את שרוול המעיל .ראשי מתחיל
להלום בחוזקה ,ואני מבזיקה חיוך נוקשה לעבר המשרת הידידותי של
ת׳יאו .״אני מוכנה לחזור הביתה עכשיו.״
״קאלום ממתין לך בחוץ .היה נעים להכיר.״
״גם לי ,ג׳פרסון.״ אני מתחילה להתקדם לעבר הדלתות הענקיות
שיובילו אותי הרחק מהמקום המלחיץ הזה ,ומאתרת מרצדס הממתינה
על כביש הגישה המחופה .קאלום ,הבחור הבלונדיני שהיה בסמטה עם
ת׳יאו ,מחזיק את הדלת פתוחה למעני ,ארשת פניו חתומה .לראשונה
אני שמה לב לכך שעיניו חמימות ,צבען חום כהה ,אולם חזותו עדיין
קרירה .ומעוררת אי נוחות .בעודי מתקרבת ,הוא מתרחק מהמכונית,
מעניק לי יותר מרחב מכפי שאני צריכה ,ואני מחייכת אליו חיוך
רפה ועצבני ,שעה שאני מתמקמת במושב האחורי ,הוא אינו מחייך
בתגובה.
בעודנו נוסעים ,אני מביטה מעבר לכתפי מבעד לחלון ,מעט
מבולבלת מהתפנית המפתיעה שחלה בשגרת הערב שלי .הבית עדיין
מואר ,זוהר מהגג ועד הבסיס ,ואז לפתע משתררת חשכה והוא נעלם
משדה הראייה שלי .אני מסתובבת במושב ,נשענת לאחור ועוצמת את
עיניי .מעולם בחיי לא חשתי בסכנה ממשית כל כך .ועם זאת ,החלק
המטריד יותר מכל הוא מידת ההתלהבות שנלוותה לכך.
מה הסיפור של ת׳יאו קיין? מי הוא?
