Page 31 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪31‬‬

‫אני פוסעת לאחור‪ ,‬נסוגה בלי להקדיש לכך מחשבה‪ .‬״אני באמת‬
‫צריכה ללכת‪.‬״ אני כלל לא מרגישה בנוח עם התגובות שלי לגבר הזה‪,‬‬
‫כבר ראיתי שהוא נושא אקדח‪ ,‬וגם ראיתי את אחד מאנשיו כמעט חונק‬
‫מישהו למוות לנגד עיניי‪ ,‬לפני שהוא גרר אותו ל‪ ...‬לאן? לאן הם‬
‫לקחו אותו? וחשוב מכך‪ ,‬מה הם עשו לו? האם הוא מת? אני מתכווצת‬
‫באימה‪ ,‬בעודי מתאמצת לא לנדוד לשם במחשבותיי‪ .‬אני מתנערת‬
‫מכל התהיות החולפות במוחי‪ .‬זה בכל מקרה לא אמור לעניין אותי‪.‬‬
‫מה שאמור לעניין אותי הוא שהגבר הזה הוא זר מוחלט‪ ,‬וגם אפל‪ ,‬אם‬
‫לא די בכך‪ .‬יש כל כך הרבה סימנים שמצביעים על כך שהוא מסוכן‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬אני חווה תחושת הקלה שאיננה מוכרת לי‪ ,‬ואני בכלל לא‬
‫מרגישה נוח עם כך שזה מוצא חן בעיניי‪ .‬הוא הציל את פני הלילה‪.‬‬
‫הוא חילץ אותה מסכנה‪ .‬כשאני הייתי זקוקה לעזרה‪ ,‬לא היה שום גבר‬
‫שיחלץ אותי‪ .‬לא הייתה שום חיית אדם חסונה שתגרום לתוקף שלי‬

‫להצטער שהוא נולד‪.‬‬
‫אינני שמה לב שפסעתי יותר מצעד אחד לאחור‪ ,‬אלא ברגע‬
‫שגבי פוגע בדלת‪ .‬המגע מבהיל אותי‪ ,‬ואני נושאת את מבטי ללא כל‬
‫מחשבה‪ ,‬ומגלה שת׳יאו עומד במרחק מטר בודד ממני‪ .‬אם הוא היה‬
‫מושיט את ידו‪ ,‬הוא היה יכול לגעת בי‪ .‬״מי אתה?״ השאלה בוקעת‬

‫מבין שפתיי לפני שאני מספיקה לעצור בעדה‪.‬‬
‫הוא מתעלם ממני‪ ,‬ומרכין את עיניו אל צווארי‪ .‬ידו מתרוממת‬
‫ונשלחת אל על‪ .‬אני נצמדת אל דלת העץ‪ ,‬מפצירה בו בדממה שלא‬
‫ייגע בי‪ .‬להרף עין אצבעותיו מרפרפות על גבי הסימנים השחורים‬
‫מסביב לצווארי‪ ,‬ואז הוא מרחיק אותן ומטה את ראשו‪ .‬״מה זה?״‬
‫הוא שואל‪ ,‬שעה שקצה אצבעו פוגש בבשרי ומשוטט במורד אחת‬
‫מהשריטות‪ .‬אני קופאת במקומי‪ ,‬מכריחה את עצמי לשחרר את האוויר‬
‫שבריאותיי שעה שהוא מקפיד למשש כל קו וקו בצווארי‪ .‬עורי עולה‬
‫בלהבות‪ ,‬וליבי פועם בחוזקה‪ .‬אינני מסוגלת לדבר‪ ,‬ולאחר כמה שניות‬
‫מתוחות אך מענגות שבמהלכן הוא מלטף את עורי בקצה אצבעו‪ ,‬הוא‬

‫מוסיף‪ ,‬״מי עשה לך את זה?״‬
‫״מטופל‪,‬״ אני אומרת בקול חרישי‪ ,‬משכנעת את ידי להתרומם‬