Page 29 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪29‬‬

‫״איזו הקלה‪ .‬אדון קיין יהיה מרוצה‪.‬״ הוא מושיט אליי את ידו‪.‬‬
‫״אני ג׳פרסון‪ ,‬המשרת‪.‬״‬

‫יש לו משרת? אני מגלגלת עיניים ביני לבין עצמי ולוחצת את ידו‬
‫בחיוך‪ .‬״אני איזי‪ ,‬האחות‪.‬״‬

‫הוא מצחקק‪ ,‬עיניו החומות החמימות בוהקות בשעשוע מאחורי‬
‫משקפיו העגולים‪ .‬״נעים להכיר אותך‪.‬״‬

‫״נעים להכיר אותך‪ ,‬ג׳פרסון‪ .‬צריך לנקות את הפצע בעין של פני‬
‫פעמיים ביום‪ .‬היא מגיבה‪ ,‬אבל אם תבחין בסימנים כלשהם להחמרה‬
‫במצבה — סחרחורת‪ ,‬כאבי ראש‪ ,‬בלבול או אובדן זיכרון — תהיו‬
‫חייבים לקחת אותה לבית החולים ללא דיחוי‪.‬״ אני תולה את התיק על‬
‫כתפי שעה שהוא מהנהן בהבנה‪ .‬״אדון קיין אמר שמישהו יוכל להסיע‬

‫אותי הביתה‪ ,‬אם זה עדיין בסדר?״ אני שואלת בנימוס‪.‬‬
‫״הו‪ ,‬כן‪,‬״ הוא משיב‪ .‬״אבל אני חושב שאדון קיין רוצה לראות‬
‫אותך לפני שתעזבי‪.‬״ הוא סב על עקביו ומתחיל לפסוע לאורך‬
‫המסדרון‪ ,‬מותיר אותי להתמודד עם דאגה שלפתע אוחזת בי‪ ,‬ואני‬
‫נותרת קפואה במקומי‪ ,‬לא מוכנה לזוז‪ .‬אני לא רוצה ולא צריכה‬

‫לראות את ת׳יאו פעם נוספת‪.‬‬
‫״אם זו לא טרחה‪ ,‬אני ממש חייבת להגיע הביתה‪.‬״ אני נשמעת‬
‫נואשת כשם שאני מרגישה‪ ,‬לא שזה מזיז במיוחד לאיש המבוגר‬
‫שממשיך להתרחק ממני‪ .‬אני יודעת שהוא שמע אותי‪ .‬״ג׳פרסון‪,‬״‬
‫אני קוראת בעודי הולכת בעקבותיו‪ ,‬פוסעת על המדרגות בצעדים‬
‫מהירים‪ ,‬תוך כדי שאני מקפידה לצעוד בזהירות על גבי השטיח‬

‫המפוספס‪.‬‬
‫״אני בטוח שזה לא ייקח זמן רב‪ ,‬נתת לנו מזמנך בנדיבות רבה‬

‫כל כך‪.‬״‬
‫אני חושקת את שיניי בעודי יורדת בעקבותיו אל המבואה‪ ,‬שם‬
‫אנחנו פוגשים באישה שהגישה לת׳יאו משקה ולקחה ממנו את מעילו‪.‬‬

‫היא מחייכת‪ .‬״אפשר להציע לך משהו לשתות?״‬
‫״לא‪ ,‬תודה‪ .‬אני תכף הולכת‪.‬״ הייתי צריכה לבקש מים‪ ,‬מפני‬
‫שלפתע גרוני התייבש רק מעצם המחשבה על מפגש נוסף עם ת׳יאו‪.‬‬