Page 25 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪25‬‬

‫״כמובן‪.‬״ הוא מתחיל לנוע וחולף על פניי‪ .‬״אני אראה לך את‬
‫הדרך אליה‪.‬״‬

‫לאחר כמה נשימות מרגיעות‪ ,‬אני מתחילה ללכת בעקבותיו‪,‬‬
‫מתמקדת בכל דבר מסביב פרט לגופו הגבוה של הגבר שפוסע לפניי —‬
‫יצירות האומנות המורכבות המעטרות את הקירות‪ ,‬השטיח המפוספס‬
‫עם רצועות זהב המעטרות כל מדרגה ומדרגה‪ ,‬התקרה המעוטרת‬

‫בכרכובים‪.‬‬
‫הגב שלו‪.‬‬
‫הישבן שלו‪.‬‬
‫הירכיים שלו‪.‬‬
‫אני נוגסת בשפתי‪ ...‬וכושלת בצעדיי‪ .‬״לעזאזל‪.‬״ אני מועדת‬
‫קדימה‪ ,‬הפנים שלי נוחתות היישר אל אחורי הירכיים האלה‪.‬‬
‫״זהירות‪.‬״ ת׳יאו מסתובב ותופס אותי‪ ,‬ישבנו פוגע במדרגה בעוד‬
‫הוא מחזיק במותניי‪ .‬אני כורעת ברך על המדרגה מתחתיו‪ ,‬רגליו‬
‫הארוכות פשוקות לרווחה‪ .‬אחיזתו מתהדקת עם לסתו‪ .‬אני מרגישה‬
‫חום מחניק‪ ,‬שעה שעיניי מתבייתות על החזה שלו שניצב מולי‪ .‬״את‬
‫בסדר?״ הוא שואל‪ ,‬קולו נשמע מאומץ מעט‪.‬‬
‫״השטיח המפוספס שלך עושה לי סחרחורת‪,‬״ אני ממלמלת כמו‬
‫מטומטמת‪ ,‬משקרת במצח נחושה‪ .‬הוא זה שעושה לי סחרחורת‪ .‬הוא‬
‫ולא אחר‪ .‬חזותו הנאה הנוקשה‪ ,‬קולו‪ ,‬מבנה גופו‪ .‬מגע ידיו‪.‬‬
‫״אולי כדאי שאסחב אותך‪,‬״ הוא מציע‪ ,‬אולם אין בקולו ולו שמץ‬
‫של הקנטה‪ .‬הוא רציני לחלוטין‪ ,‬ואף על פי שמדובר בהצעה מגוחכת‬
‫להפליא‪ ,‬אינני יכולה שלא לתהות לגבי התחושה המדהימה שאחווה‬
‫כשאהיה עטופה כל כולי בת׳יאו‪ .‬לתחושת הביטחון שאחווה‪ .‬״תרצי‬
‫שאסחוב אותך?״‬
‫אני פורצת בצחוק‪ ,‬מפני שלא עולה בדעתי שום תגובה אחרת‪.‬‬
‫״אל תדבר שטויות‪,‬״ אני גוערת בו‪ ,‬ושולחת את ידי כדי להסיט את‬
‫ידיו ממותניי‪ ,‬אך הוא זז ומתרחק במהירות הבזק‪ ,‬מתוך בהלה כמעט‪.‬‬
‫אני נושאת אליו מבט המום‪ ,‬שעה שאני נעמדת על רגליי‪ .‬להרף עין‬
‫הוא מביט בידיו‪ ,‬ואז מסתכל עליי שוב‪ ,‬מבטו מבולבל‪ .‬מספר שניות‬