Page 22 - 30322

‫‪ 22‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫שלו אל שפתיו ומשפשף את קשת הקופידון שלו‪ ,‬מהרהר‪ .‬״ומה‬
‫האינסטינקטים שלך אומרים לך‪ ,‬איזי?״‬

‫״שלפגוע בנשים זה לא הסגנון שלך‪.‬״ אני משמיטה את כל מה‬
‫שאני חושבת שעשוי להיות הסגנון שלו‪ .‬ייתכן שיידרש לי זמן רב‬
‫לשטוח זאת בפניו‪ ,‬ואני לא חושבת שזה יהיה חכם מצידי להעליב את‬

‫הגבר הזה‪.‬‬
‫״האינסטינקטים שלך נכונים‪ .‬כשזה נוגע לנשים‪ ,‬יש לי אפס‬

‫סובלנות לאלימות‪.‬״‬
‫כנראה ניכר היטב שכתפיי נשמטות ברפיון‪ ,‬מפני שראשו מוטה‬
‫הצידה‪ ,‬ולפתע אני מודעת לכך שבלא יודעין חלקתי עימו פיסה ממני‪.‬‬

‫״מצוין‪,‬״ אני אומרת חרש‪.‬‬
‫״ומאיפה הגיע האינסטינקט הזה שלך?״‬
‫אני נדרכת במושבי‪ ,‬ומסיטה ממנו את מבטי בניסיון להתאפס על‬
‫עצמי‪ .‬וכאשר אני מחזירה אליו את תשומת ליבי‪ ,‬אני רואה שחיוך‬
‫קלוש מעטר את שפתיו‪ .‬זהו חיוך מבין‪ ,‬והוא מוחה מעט מהנוקשות‬
‫האופפות את פניו הנאות‪ ,‬מה שמשווה לו חזות נאה אף יותר‪ .‬הוא כל‬

‫כך נאה‪ ,‬לכל הרוחות‪.‬‬
‫ת׳יאו בוודאי קולט שהוא לא עומד לקבל ממני שום תשובה‪ ,‬אז‬
‫הוא מסב את מבטו אל פני‪ ,‬וחיוכו הרך נמחה מעל פניו‪ .‬הנוקשות שבה‬
‫לתווי פניו‪ .‬״היא בת של חבר ותיק‪,‬״ הוא אומר חרש‪ ,‬ואני עוקבת אחר‬
‫מבטו אל האישה מחוסרת ההכרה שלצידי‪ .‬שיערה הבלונדיני מוכתם‬
‫בדם מסביב לאוזנה‪ ,‬ופניה תשושות וחיוורות‪ .‬״אחרי שאבא שלה מת‬
‫היא הידרדרה‪ .‬נעלמה‪ .‬ניסיתי למצוא אותה‪.‬״ החזה שלו מתנפח מעט‬
‫בעודו פולט צחוק קריר‪ .‬״בת עשרים ואחת ומוכרת את הגוף שלה‪.‬״‬
‫הוא מהמהם‪ ,‬נשמע מהורהר‪ ,‬ואולי מעט עצוב‪ .‬הדבר מסב את תשומת‬

‫ליבי בחזרה אליו‪ ,‬בדיוק בעת שהוא מפנה אליי את גבו‪.‬‬
‫״אני מצטערת‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬בעת שאני מבחינה בצער הכנה‬
‫במעטה הפלדה של הגבר החסון‪ .‬״אתה ואבא שלה הייתם קרובים?״‬
‫״אפשר לומר‪.‬״ הוא מכחכח בגרונו ומשקיף מבעד לחלון‪ ,‬סימן‬

‫לכך שהשיחה הזאת הגיעה אל קיצה‪ .‬״הגענו הביתה‪.‬״‬