Page 20 - 30322
P. 20
20׀ ג׳ודי אלן מלפס
אני בולעת רוק ,זוקפת את כתפיי ומחזירה לו את האקדח .״אני לא
חושבת שאזדקק לו.״
הוא מטה את ראשו בסקרנות בעודו לוקח את האקדח מידי.
״למה?״
״כי יש לי אקדח משלי.״ אני מתלוצצת ומגלגלת את עיניי ,והוא
שוב מבזיק לעברי את אותו חיוך שובבי .לעזאזל עם החיוך הזה .הוא
לא אמור להתאים לו .״איפה אתה גר?״ אני שואלת ,בעודי תוהה מי
פני בשבילו.
״את לא צריכה לדאוג בקשר לכתובת.״ הוא מחליק את ידו על
כתפי ,ואני מזנקת נוכח המגע ,שעה שאש מתלקחת בוורידיי .המחווה
גורמת לראשי להסתחרר .״את תבואי איתי ,ואחרי שתסיימי לטפל
בפני אני אבקש מהנהג שלי שיחזיר אותך הביתה.״ אחיזתו מתרככת,
ידו הגדולה כמעט עוטפת את כל כתפי .החמימות המוזרה שממיסה
אותי מבפנים שעה שאני פוסעת לעבר המכונית מכה בי בתדהמה,
ואינני יכולה לחשוב בצלילות נוכח הדם השוצף באוזניי .מי הענק
הזה ,לכל הרוחות?
