Page 17 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪17‬‬

‫האחורי של הבנטלי‪ .‬״לא אכפת לי ללוות אותה‪ ,‬אם הנוכחות שלך‬
‫תהיה בעיה או תעורר שאלות בלתי רצויות‪.‬״ אני לא טיפשה‪ .‬אני לא‬
‫מכירה את האיש הזה‪ ,‬אבל אין לי ספק שהאנשים שיחטטו בנסיבות‬
‫פציעתה של פני לא יתקבלו בברכה‪ .‬וזה נכון גם לגבי האנשים‬

‫שיחטטו לגביו‪ ,‬לצורך העניין‪.‬‬
‫״מה גורם לך לחשוב ככה?״ קולו עמוק ונמוך‪ .‬הוא מחוספס אך‬
‫קטיפתי‪ ,‬מאיים אך מרגיע‪ ,‬ונדמה שהמבט בעיניים הכחולות שלו‬
‫משועשע בזמן שאני בוהה בו‪ .‬הגישה שלי מרגשת אותו‪ .‬מוצא חן‬

‫בעיניו שאני מערערת על סמכותו‪.‬‬
‫״אינסטינקט‪.‬״‬

‫שפתיו מתעקלות מעט‪ ,‬אותה גומת חן שוב מגיחה במלוא הדרה‪,‬‬
‫וגבותיו מתרוממות בשעשוע‪ .‬ההומור שלו מורט את עצביי כרגע‪,‬‬
‫ואני אוזרת אומץ ופוסעת לפנים‪ ,‬מראה לו עד כמה אני נחושה‪ .‬הוא‬
‫נראה המום‪ .‬הוא מופתע מכך שאני עומדת מולו‪ .‬למען האמת‪ ,‬גם אני‬

‫מופתעת‪ .‬״היא חייבת להגיע לבית חולים‪.‬״‬
‫גומות החן שלו הולכות ומעמיקות‪ .‬״איך קוראים לך?״‬
‫״איזי‪.‬״ אינני מהססת לומר לו‪ ,‬ואין לי שמץ של מושג מדוע‪ .‬״איזי‬

‫ווייט‪.‬״‬
‫״איזי ווייט‪ .‬אני ת׳יאו‪ .‬ת׳יאו קיין‪.‬״ אני שוב הולכת לאיבוד בתוך‬
‫עיניו‪ ,‬ובוהה בהן בפליאה‪ .‬יש יופי מסוים מבעד לנוקשות של פניו‪.‬‬
‫הוא נראה צעיר יותר ממה שחשבתי שהיה קודם‪ ,‬ועם זאת נוכחותו‬

‫אופיינית לזו של גבר מבוגר בהרבה‪.‬‬
‫הוא פוסע לפנים ומושיט את ידו‪ .‬אני בוהה בה ומכווצת את כתפיי‬
‫בניסיון להיפטר מהרעד שנלווה לחשש שאני מרגישה‪ .‬״תאחזי בה‪,‬‬

‫איזי‪.‬״‬
‫אני אוחזת בידו‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬והוא מושך אותי לפנים‪ ,‬וכך‬
‫חזית גופי מתקרבת אל גופו בצורה מסוכנת‪ .‬הוא בולע רוק בכבדות‪,‬‬
‫ידו מתחילה לרעוד‪ ,‬והוא מושך את ידו לאחור‪ ,‬אך בלי להרפות‬
‫מידי‪ ,‬כאילו שמתחולל בקרבו מאבק פנימי בעודו מנסה להחליט אם‬
‫להרפות ממני או לא‪ .‬אני נושאת אליו את מבטי בשאלה‪ ,‬רואה בעיניו‬