Page 14 - 30322

‫‪ 14‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫עיניו הכחולות החודרות גורמות לי למצמץ אל מול הבוהק הנשקף‬
‫מהן‪.‬‬

‫אני בולעת רוק בכבדות‪ ,‬שואפת אוויר ועוצרת את נשימתי שעה‬
‫שדמותו מתנשאת מעליי‪.‬‬

‫אומנם הוא לובש חליפה‪ ,‬אך עוצמתו איננה חבויה בתוכה‪ .‬מדובר‬
‫בחיית אדם שרירית להפליא‪ .‬פי נשמט מעט ברפיון כשאני נושפת‬
‫אוויר‪ ,‬בזמן שמוחי לא מסוגל לעכל עוצמה מאיימת כל כך‪ .‬הוא נראה‬
‫מפחיד‪ ,‬עם זאת העיניים הכחולות שלו טומנות בחובן רכות בזמן‬
‫שהוא מביט בי‪ ,‬שיערו החום מרושל ומשתפל על גבי מצחו‪ .‬״מי‬

‫את?״ קולו העמוק והמחוספס חודר לעורי‪.‬‬
‫אני מוכת אלם‪ ,‬פשוט בוהה בו‪ ,‬בזמן שמוחי עובד שעות נוספות‬

‫בניסיון להבין אם עליי לפחד‪.‬‬
‫״מי‪ .‬את?״ הוא תובע לדעת בקול מאיים‪.‬‬
‫״חזרתי הביתה ברגל מהעבודה‪,‬״ אני נחפזת להסביר‪ .‬״ושמעתי‬
‫את‪...‬״ קולי דועך בעת שאני מבינה שאינני יודעת את שמה של‬

‫האישה הנתונה בזרועותיי‪.‬‬
‫״פני‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬מחווה בראשו לעבר האישה‪ .‬״קוראים לה פני‪.‬״‬
‫אני בולעת רוק בעצבנות‪ ,‬לא מסוגלת למנוע מעיניי לסרוק את‬
‫ערמת השרירים והכוח הניצבת מעליי‪ .‬הוא מכיר את האישה הזאת?‬

‫״שמעתי את פני‪ .‬היא נשמעה במצוקה‪.‬״‬
‫הוא מטה את ראשו בשאלה‪ .‬״ובאת לעזור לה?״‬

‫אני מכווצת מעט את מצחי‪ .‬״כן‪.‬״‬
‫מבטו הנוקב חורך את עורי‪ ,‬הוא כל כך עוצמתי‪ ,‬שאני רוצה להסב‬
‫את מבטי בטרם אהפוך לאבק‪ .‬הוא בהחלט מטיל אימה‪ ,‬אך עם זאת‬
‫איזשהו יצר קדמוני בתוכי אומר לי שאינני נתונה בסכנה‪ .‬ושזה נכון‬
‫גם לגבי פני‪ .‬באשר לגבר השני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬זה כבר סיפור אחר‬

‫לחלוטין‪.‬‬
‫הבחור שעומד מעליי מסיט את מבטו בחטף לעבר החבר שלו‪,‬‬
‫לפני שהוא מתקבע על פני לרגע‪ ,‬בוחן אותה במבטו‪ ,‬ואחר כך חוזר‬
‫להביט בי‪ .‬החמימות העמוקה שמשתכנת תחת עורי מעוררת בי‬