Page 10 - 30322
P. 10
10׀ ג׳ודי אלן מלפס
ודוחפים אותי לחזור אל הכיוון שממנו באתי .יש שם אדם פצוע.
אינני יכולה פשוט להסתלק .אולי זו האחות שבי .או שאולי זהו
פשוט הטבע האנושי.
אני פותחת בריצה קלה ,מנסה להתקדם בצעדים חרישיים ככל
האפשר ,כך אוכל לאתר את מקור הרעש .אני שומעת יבבה רפה
נוספת .זאת אישה .אני מגבירה את הקצב ומגיעה לפתחה של סמטה.
אינני מצליחה לראות דבר .״שלום?״ אני קוראת ,ושולפת את הטלפון
מהתיק.
״עזרי לי בבקשה,״ מתחננת אישה ,המצוקה ניכרת בקולה.
״בבקשה.״
״אני פה .רק רגע.״ אני מדליקה את הטלפון ומחפשת את יישומון
הפנס ,ואז אני מפעילה אותו ומאירה את הסמטה השרויה בעלטה.
אני מבחינה באישה הנשענת לעומת קיר לבנים .״אלוהים אדירים,
את בסדר?״ אני נחפזת לעברה ,אור הטלפון מאיר את דרכי ,עד שאני
כורעת לצידה ובוחנת את מצבה .היא נראית המומה ,וזמן קצר לאחר
שאני מכוונת את הפנס לתוך עיניה ,אני מסיקה שהיא סובלת מזעזוע
מוח .אני סורקת את גזרתה הדקיקה ,מחפשת אחר פציעות בגופה .ואז
שמה לב לבגדיה ,ותכף ומייד עולה בי התהייה ,היא עוסקת בזנות?
למרבה הצער ,אני רואה אותן בבית החולים כל הזמן.
״איך קוראים לך?״ אני שואלת ,בעודי מסיטה את שיערה מפניה
ומגלה חתך עמוק מעל לגבה שלה .אני חושקת שיניים ,והיא איננה
מגיבה ,ראשה כבד ומתנודד .״את שומעת אותי?״ אני שואלת ,בעודי
כורעת על ברכיי ומניחה את התיק .היא עדיין לא מגיבה ,אז אני
פועלת במהירות אך בזהירות ,ומעבירה אותה לתנוחת התאוששות.
״אני מזעיקה עזרה,״ אני אומרת לה ומתקשרת להזמין אמבולנס.
אך לפני שהשיחה מגיעה למוקד ,שתי ידיים אוחזות בי ,מושכות
אותי אחורה ודוחפות אותי הצידה בליווי נהמה עצבנית .אני צווחת,
המומה ,והטלפון נשמט מידי ומתנפץ על הכביש .כעת מקור האור
היחידי שלי איננו ,ואני נותרת עיוורת ואחוזת אימה .אני נסוגה
לאחור על ישבני ,כפות רגליי מחליקות על אבני הריצוף המטונפות
