Page 5 - 30322
P. 5
פרק 1
אני נאבקת באצבעות הלופתות את צווארי בציפורניים ,מנסה להסיר
אותן מעליי .עוצמת אחיזתן נוגדת את ההיגיון וגופי מתכסה זיעה.
קנה הנשימה שלי נמחץ ,ואני משתנקת בעודי מנסה לשאוף אוויר.
לעזאזל ,הוא עומד לחנוק אותי למוות .הבזקי זיכרונות מציפים את
תודעתי — הפנים שלו ,הקול שלו ,כוונת הזדון המובהקת.
אני בבית החולים ,אני מזכירה לעצמי .אני בבית החולים ,בטוחה.
זו תזכורת שקשה להאמין בה בזמן שחונקים אותך למוות .לאחר
שכבר לא נשארת לי ברירה אחרת ,אני מושיטה יד מהירה אל כפתור
החירום האדום שמעל המיטה שלו ,ומטיחה בו את אגרופי לפני שאני
מנסה שוב להסיר את אצבעותיו מצווארי.
״איזי!״ אני שומעת מישהו צועק את שמי ,ולפתע ידיים נוספות
נכרכות סביב צווארי ,עוזרות לי .״פרנק ,תעזוב אותה,״ מזהירה סוזן,
קולה חמור סבר כרגיל .״לא תזיק לנו פה קצת עזרה ,פאם!״
פאם נחפזת לעברנו אוחזת בפרנק בכתפיו והודפת אותו לאחור.
אני כמעט נוחתת על ישבני בעת שאני משתחררת מטפריו של האיש
הזקן ,ציפורניו הארוכות נגררות לאורך הבשר העדין של צווארי
כשהוא נהדף לאחור בכוח .אני מתנודדת בעודי מנסה לשאוף אוויר
באימה ,גומעת אותו בבהילות בזמן שאני משאירה את סוזן ואת פאם
להרגיע את פרנק.
כפות ידיי מחליקות במורד צווארי ,הצריבה בעורי גורמת לי
לשאוף אוויר בחדות .״לעזאזל,״ אני אומרת בקול מתנשם ,בעודי
סוקרת את אצבעותיי בחיפוש אחר דם .אני לא רואה כל זכר לדם,
אבל שאלוהים יעזור לי ,זה מעקצץ בטירוף .פרנק פולט מספר צעקות
חסרות טעם לפני שהוא נכנע לצבא הקטן של האחיות וצונח בחזרה
אל מיטתו ,תוך כדי שהוא מתנשף בזעם וגונח את טענותיו על כך
שמחזיקים אותו פה בניגוד לרצונו.
5
