Page 6 - 30322
P. 6
6׀ ג׳ודי אלן מלפס
״נו ,נו ,פרנק,״ אומרת סוזן כשהיא מנסה לפייס אותו באמצעות
קולה העליז .״זה לא היה נחמד כל כך ,נכון?״ היא מהדקת את
השמיכה סביב רגליו .״איזי בסך הכול ניסתה לעזור לך.״
״שילה לא תבין לאן נעלמתי,״ נובח פרנק ,ומפנה אצבע לעבר
סוזן ,לפני שהוא מסב אותה בכיווני .״נאצים שכמותכם! אתם לא
יכולים להחזיק אותי פה!״
פאם מביטה בי בדאגה ,ואני מנידה בראשי לשלילה ואומרת לה
שאני בסדר ,לפני שאני מתאפסת על עצמי וניגשת לעזור לסוזן.
״אנחנו רוצים לעזור לך להבריא ,כדי שתוכל לחזור הביתה,״ אני
אומרת ,מנסה להרגיע אותו .אני מוזגת מים ומגישה לו את הכוס,
דרוכה היטב לקראת כל סימן לכך שינסה למלוק את צווארי בשנית.
הוא פולט נחרה מזלזלת ,אך לוקח ממני את הכוס ולוגם ממנה ביד
רועדת .איש מסכן .הוא לא יבריא בקרוב ,והוא גם לא יחזור הביתה.
שילה ,שהייתה אשתו במשך חמישה עשורים ,מתה לפני חמש עשרה
שנה ,שאלוהים יעזור לו .בתו כבר לא יכולה להשגיח עליו ,והוא
כבר לא מסוגל לחיות בגפו .זה מסוכן בשבילו ,ולכן הוא נשאר בבית
החולים ,עד שיימצא בשבילו הסדר חליפי .מי יודע מתי זה יקרה.
אני זוקפת את גבי ,אוחזת במכשיר לניטור לחץ דם ומתחילה
להסיע אותו משם .סוזן ,האחות האחראית על המחלקה ,מדביקה את
צעדיי ומציצה בשעון שלה .״השבוע ספגת לא מעט מהלומות ,איזי,״
קולה מהורהר וחיוך עולה בזווית פיה .״תני לי להעיף מבט.״
אני מניפה את ידי בתנועת ביטול .״זה שום דבר.״
״אני אחליט בעניין הזה,״ היא גוערת בי ,ואז עוצרת אותי ומסיטה
את שיערי השחור הגלי ,שעכשיו מגיע עד לכתפיי ,הרחק מצווארי.
״חשבתי שביקשת מפאם לקצוץ את ציפורניו.״
אני מתכווצת ברתיעה ,מפני שאינני רוצה שחברתי לעבודה תיקלע
לצרות .״ובאמת ביקשתי ממנה?״
סוזן מגלגלת עיניים בתגובה לניסיוני להעמיד פני תם .״קדימה.
זה סוף המשמרת שלך .בואי נסיים את העברת המשמרת ,כדי שתוכלי
לחזור הביתה.״ היא מסתובבת וצועדת לעבר המשרד שלה ,ישבנה
