Page 11 - 30322
P. 11
ג׳נטלמן חוטא ׀ 11
של הסמטה .פחד מציף אותי בכזאת פתאומיות ,שבן רגע ליבי
מתחיל להלום בקצב מסחרר .זהו פחד מוכר ,וזה רק מעצים את
האימה בקרבי.
אינני יכולה לראות דבר ,אך אני יכולה להריח ,ונחיריי מותקפים
בצחנה המעופשת של זיעה ישנה ואלכוהול שעה שהבזקי זיכרון
תוקפים אותי ,מנסים למוטט את החומות הגבוהות שאני נאבקת בכל
כוחי לשמר .יבבה רפה מזכירה לי את האישה שעל סף אובדן הכרה
לצידי ,ואני מושיטה אליה את ידי ,מנסה לאתר את אצבעותיה ,וכך
אוכל ללחוץ אותן כדי להרגיע אותה.
חיצי כאב מפלחים את ידי בעת שהיא מסולקת ממנה בבעיטה,
ואני זועקת בכאב ,מקרבת אותה אל החזה שלי בתנועה מגוננת
וכובשת את דמעותיי .הרגע נכנסתי היישר ללב הסכנה .מה חשבתי
לעצמי? איך יכולתי להיות טיפשה כל כך? אבל חלק ממני לא יכול
להצטער על שבחרתי להגיע הנה ,על שניסיתי לעזור .לכל הפחות ,אני
מקווה שצמצמתי בחצי את המכות שתספוג האישה שלצידי .בסופו
של דבר ,אני יכולה לספוג אותן .זה לא יהיה משהו שלא חוויתי בעבר.
אני עוצמת את עיניי ורואה את המפלצת שעינה אותי ,ואז את ידו
המפלחת את האוויר בדרך ללחיי.
טראח!
אני מתכווצת ברתיעה ,וצריבה מתפשטת בלחיי בעת שכף יד ,לא
זו שבזיכרונותיי ,מכה בלחי שלי .אני כובשת את הדמעות ,ומאתרת
בתוכי את כוח הסבל שהיה בי אז לפני שנים רבות ,זה שמאז לא
הזדקקתי לו .מגייסת את הכוח ואומץ הלב הנחוצים רק בשביל לשרוד.
אני מכבה את מוחי וממתינה למכה הבאה ,מרגיעה את עצמי.
״היית צריכה להמשיך ללכת ,כלבה.״ ריחו המצחין מחלחל
במורד גרוני ,גורם לי לרצות להקיא .הגוף שלי מיטלטל לפנים בעת
שהוא אוחז בחזית מעילי ,מושך אותי מעלה ונושם עליי .אני פוקחת
את עיניי ,לא רק כדי להזכיר לעצמי שאינני מכירה את האיש הזה,
אלא מפני שהפנים שלו קרובות וייתכן שאוכל להעיף בו מבט חטוף
בחשכה .שיניים — שיניים מלוכלכות ,רקובות ומשוננות הן הדבר
