Page 16 - 30322
P. 16
16׀ ג׳ודי אלן מלפס
לאחור בזמן שהוא מתבונן בי שקוע במחשבות ,אני מגדילה את
המרחק בינינו .״מה?״ אני שואלת ,ולו רק כדי להפר את הדממה
שלפתע הפכה לא נעימה.
״כפות הידיים שלך כל כך חמימות,״ הוא אומר חרש ,בעודו מרכין
אליהן את מבטו .״וכל כך קר הלילה.״
״עשיתי לך כוויה?״ אני שואלת ופולטת צחוק עצבני ,והוא
מזעיף פנים וגם הפעם מתעלם משאלתי ,הוא פונה לעבר הגבר השני
הלבוש בחליפה ,שחזר למקום ומרים את פני מהרצפה ,מערסל אותה
בזרועותיו ונושא אותה אל הבנטלי.
״תיקח אותה בחזרה אל הפלייגראונד,״ הבחור שניצב מולי מצווה
בתקיפות.
״היא סובלת מזעזוע מוח,״ אני נחפזת לומר .אין לי מושג מה זה
הפלייגראונד ,אבל אני מבינה שלא מדובר בבית חולים.
הוא צועד צעד לפנים ,המחווה מאיימת כמעט .אני לא זזה ממקומי,
אחרי שמצאתי את הכוח הנחוץ לי לעמוד על שלי .זה מפתיע אותו,
אם אפשר לשפוט לפי ההטיה הקלה של ראשו .״זעזוע מוח? איך את
יודעת?״
״אני אחות,״ אני מסבירה .״צריך לקחת אותה לבית חולים.״
״את אחות?״
אני נדה בראשי ,וסקרנות אופפת את מבטו .״היא זקוקה להשגחה
רפואית .ניסיתי להזמין אמבולנס לפני שהוא...״ המילים גוועות על
קצה לשוני .אינני מצליחה לסיים את המשפט.
שפתיו מתעקלות ,שאט הנפש ניכרת על פניו ,גוזלת מעט מחזותו
הנאה .המחזה הזה ,למרות היותו מפחיד ,משרה עליי רוגע ,אפילו
יותר מאשר נוכחותו המאיימת .״בלי בתי חולים,״ הוא מצהיר ,לא
מותיר שום פתח לוויכוח ,בעודו פוסע צעד נוסף לפנים.
בלי בתי חולים? זה מטורף .לא אכפת לי מה גודלו או עד כמה
חזותו מאיימת .האישה הזאת זקוקה לטיפול .״אני חוששת שאני
צריכה להתעקש,״ אני אומרת בתקיפות ,בעודי מנתקת את מבטי
ממבטו הנוקב ורואה שהשותף שלו מכניס את פני בזהירות למושב
