Page 18 - 30322

‫‪ 18‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫את הקרב המתחולל בתוכו‪ .‬כשאנחנו קרובים ככה‪ ,‬אני יכולה להעריך‬
‫את גובהו‪ ,‬עיניי מגיעות ממש מתחת לגרונו‪ .‬אלוהים‪ ,‬מדובר בהר‬

‫אדם‪.‬‬
‫הוא מכווץ את ידו סביב ידי ופוסע צעד קטנטן נוסף לפנים‪,‬‬
‫כמעט כאילו הוא מתקרב אליי בזהירות‪ .‬ניתן לפרש את דמותו ואת‬
‫התנהגותו כמבהילות‪ ,‬אך אינני מרגישה דבר זולת סקרנות‪ .‬הוא בוחן‬
‫אותי בקפידה‪ .‬הזיפים החדים המעטרים את לסתו אחידים בצורה‬
‫מושלמת‪ ,‬ושפתיו פשוקות לכדי חריץ בלבד‪ .‬״יש לך ידיים רכות‪,‬״‬

‫הוא ממלמל חרש‪ .‬״חמות ורכות‪ .‬המגע שלהן מוצא חן בעיניי‪.‬״‬
‫אלוהים‪.‬‬

‫אני מסיטה את מבטי‪ ,‬המומה לגמרי‪ .‬״היא זקוקה להשגחה‬
‫רפואית‪,‬״ אני אומרת בהיסח דעת‪ ,‬בעודי מרגישה את אחיזתו מתהדקת‬
‫סביב ידי‪ .‬אני מנסה לחלץ אותה‪ ,‬אולם הוא צוחק נוכח ניסיוני הקלוש‪,‬‬
‫ולא מרפה מאחיזתו העוצמתית‪ .‬״אני ממליצה לך בחום לקחת אותה‬

‫לבית החולים‪ .‬היא תוכל לקבל שם את הטיפול הכי טוב בשבילה‪.‬״‬
‫״את לא חושבת שאני יכול לטפל בה?״‬

‫״סלח לי‪ ,‬אבל אתה לא נראה לי כמו אדם שיש לו ידע ברפואה‪.‬״‬
‫״אבל לך יש‪,‬״ הוא משיב בעדינות‪ ,‬ונראה שהוא לא נעלב‪ ,‬ידו‬
‫האוחזת בידי זזה מעט‪ ,‬סוקרת את אצבעותיי וממששת אותן‪ .‬״אז‬

‫תצטרכי לבוא איתי‪.‬״‬
‫״מה?״ אני פולטת בהפתעה‪ ,‬עיניי נישאות אל על בחטף‪ .‬הוא יצא‬

‫מדעתו?‬
‫״הדאגה שלך לפני ממש נוגעת ללב‪,‬״ הוא ממשיך‪ .‬כעת הוא‬
‫זה שמנסה להשתחרר מהאחיזה שלי‪ ,‬שלפתע בגלל עצביי הפכה‬
‫עוצמתית יותר‪ .‬לסתו מתהדקת‪ ,‬והוא משחרר את ידו ברשיפה‪ .‬זרועי‬
‫נשמטת לצד גופי‪ ,‬בעודי לוטשת את מבטי בפרצוף שניצב כעת על‬
‫הגבול הדק בין מסוכן לכזה שאי אפשר לעמוד בפניו‪ .‬״אני אוודא‬

‫שכל הציוד שאת צריכה יהיה מוכן בשבילך כשנגיע‪.‬״‬
‫״אני לא רופאה‪,‬״ אני מציינת‪ .‬״אני אחות‪ .‬הידע הרפואי שלי‬

‫מצומצם יותר מזה של רופא‪.‬״‬