Page 12 - 30322

‫‪ 12‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫הראשון שאני רואה‪ ,‬מוקפות בשפתיים סדוקות המחייכות בזחיחות‪.‬‬
‫״מנסה לעזור לזונה האומללה הזאת‪ ,‬אה?״‬

‫אני פוגשת את מבטו ומבחינה ברוע טהור ומטונף בעיניו‪ ,‬האישונים‬
‫שלו פעורים לרווחה‪ .‬ראיתי עיניים כאלה בעבר‪ .‬אלה עיניים מלאות‬
‫בכוונות זדון‪ .‬אני שותקת‪ ,‬יודעת שעדיף שלא להסלים את המצב‪ ,‬אך‬
‫כאשר ידו המטונפת נשלחת אל ירכי ועולה מעלה לעבר בטני‪ ,‬ואז אל‬
‫החזה שלי‪ ,‬אני פולטת יבבה‪ ,‬האימה שאני חווה מרקיעה שחקים‪ .‬אני‬
‫יכולה לספוג כמה סטירות‪ ,‬אבל לא את זה‪ .‬לא‪ .‬לא‪ ,‬אני לא מוכנה‬

‫לעבור את זה שוב‪ .‬אני איאבק בו בכל הכוח‪ .‬״בבקשה לא‪.‬״‬
‫״הממ‪,‬״ הוא מהמהם‪ ,‬שעה שחיוכו הזדוני ושבע הרצון הולך‬
‫ומתרחב‪ .‬״נראה לי שנטעם אותך קצת‪ ,‬כי את נראית כל כך —״‬
‫קולו נגדע בן רגע‪ ,‬לאחר ששאגת מנוע מפלחת את האוויר‪ ,‬ולפתע‬
‫הסמטה מוארת בפנסי רכב‪ .‬אני ממצמצת בעיניי‪ ,‬מסונוורת מהבוהק‬
‫הפתאומי‪ ,‬ומנסה למקד את מבטי שעה שליבי הולם בפראות‪ .‬בזמן‬
‫שאני מרגישה שאחיזתו מרפה מגופי‪ .‬״פאק‪,‬״ הוא מקלל‪ ,‬כעת קולו‬
‫רועד‪ ,‬כבר לא מאיים‪ .‬אני שומעת דלת מכונית נטרקת‪ .‬שומעת קול‬
‫צעדים כבדים‪ .‬ואז לפתע התוקף שלי נהדף לאחור בזעקת אימה‪ ,‬הוא‬
‫מטלטל את גופי בפראות בזמן שכפות ידיו נתלשות מהמעיל שלי‪.‬‬
‫הצליל שנשמע בעת שהוא מוטח בקיר הלבנים ממול גורם לי להתכווץ‬
‫ברתיעה‪ ,‬וכאשר שדה הראייה שלי מתבהר‪ ,‬אני נסוגה לאחור באימה‪,‬‬
‫כשאני מבחינה בגב של גבר גדול למדי רוכן מעל לגוף הרועד של‬

‫הטינופת שעמד ל‪...‬‬
‫אני מנידה בראשי בפראות‪ ,‬לא מוכנה להניח למחשבותיי לנדוד‬
‫לשם‪ .‬האדם שהופיע הרגע נראה לא פחות מאיים‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫בהחלט לבוש יפה יותר‪ .‬הוא לבוש בחליפה‪ ,‬שיערו הבלונדיני גלי‬
‫ומגיע עד אוזניו‪ .‬פנסי הרכב השוטפים את הסמטה באור מעניקים‬
‫לי הזדמנות מושלמת לבחון אותו במבטי‪ ,‬שעה שהוא אוחז בסוודר‬
‫של החרא שהרגע החטיף לי סטירה ומצמיד אותו לקיר‪ .‬מבטי מרותק‬
‫לאישוניו הרחבים‪ ,‬ראייה לכך שההשפעה של סמים נרקוטיים הולכת‬

‫ופוחתת‪ ,‬מוחלפת באימה‪.‬‬