Page 30 - 30322
P. 30
30׀ ג׳ודי אלן מלפס
״בסדר גמור.״ היא הולכת לדרכה ,וג׳פרסון מחווה לעבר דלת
ענקית מימין .״זה נמצא ממש פה.״
״מה?״
״משרדו הפרטי של אדון קיין.״ הוא מטה את ראשו קלות ברמיזה
שאצא לדרכי .אני מביטה בדלתות הכפולות ,לחוצה בטירוף וחסרת
מנוחה .״תקישי פעם אחת,״ הוא אומר.
תקישי פעם אחת .לא פעמיים או שלוש? שעה שאני פוסעת
באיטיות לעבר הדלת ,ליבי מתחיל לפעום בחוזקה עם כל צעד וצעד.
״ותקפידי על שמירת מרחק ,מיס,״ מוסיף ג׳פרסון ,קולו חרישי
כעת .אני מסתובבת ומבחינה בגבו הנעלם דרך מעבר מקושת בהמשך
המסדרון .להקפיד על שמירת מרחק? הוא מנסה להזהיר אותי? אני
מסבה את מבטי אל הדלת ,עצביי עוד רגע פוקעים .נדרש לי פרק זמן
מגוחך כדי לאזור מספיק אומץ ולהקיש על הדלת — פעם אחת.
״היכנסי.״ קולו העמוק של ת׳יאו מהדהד דרך דלת העץ ומלטף
את עורי .קולו רווי סמכות .מחוספס וסקסי .אני עוצמת את עיניי,
מרסנת את מחשבותיי הסוררות ,אוחזת בידית הדלת ונושמת נשימה
עמוקה .אני נכנסת למשרדו ,ומרכינה את מבטי בעודי סוגרת את
הדלת מאחוריי.
״איזי.״ הוא אומר את שמי בלחישה ,וגופי מתלקח אפוף מסתורין,
אף על פי שאני מסרבת לאפשר לעצמי לנסות להבין במה מדובר,
מפני שאני יודעת מעבר לכל צל של ספק שלא ארגיש בנוח עם
המסקנה שלי.
אני מתכוונת לומר את מה שאני צריכה לומר ולהסתלק .ולהקפיד
לא להביט בו בעודי מנסה ליישם את התוכנית שלי .״היא בסדר.״ אני
בולעת רוק ,מנסה להרטיב את פי הצחיח .״חבולה ,אבל בסדר .נתתי
לג׳פרסון הוראות ואמרתי לו לאילו תסמינים הוא צריך לשים לב.״
״אני שמח ,תודה .אבל מה בקשר אלייך?״
אני מזעיפה פנים לעבר השטיח שצבעו אדום עז .״מה בקשר אליי?״
״את בסדר?״ הוא שואל ,קולו עדיין עדין ,אך הולך ומתעצם .הוא
מתקרב אליי.
