Page 38 - 30322
P. 38
38׀ ג׳ודי אלן מלפס
״לא.״ אני קוטעת את דבריה בו במקום.
״את בכלל לא יודעת מה התכוונתי לשאול,״ היא מוחה.
אני מנקה את האדים מהזכוכית ונועצת בה את מבטי .אני יודעת
טוב מאוד מה היא התכוונה לשאול ,והתשובה תמיד תהיה שלילית.
לא היו שום ניצוצות .לא היו שום מבטים .לא היו שום זרמים
חשמליים בכל פעם ופעם שהוא נגע בי .לא היה שום קוצר נשימה
ושום מחשבות מלאות תאווה .מעולם לא הייתי צריכה ללכת לשם.
״שום דבר,״ אני אומרת לבסוף.
״ובכן ,זה מאכזב.״ היא רוטנת ומאבדת כל עניין בשיחה ,וזאת
בדיוק הסיבה שבגללה קיבלתי את ההחלטה הנבונה לא להמשיך
להזין את סקרנותה .עכשיו רק נותר לי להרעיב את סקרנותי.
***
״מי כל הזמן לוקח את מד החום שלי?״ אני מסננת בקול חרישי ,בעודי
מפשפשת בסלסלה שעל העגלה .לכל הרוחות ,כמה פעמים אני צריכה
לחזור על הבקשה?
״הנה.״ סוזן מגישה לי מד חום רזרבי במבט מבין ,וטופחת על
השעון שלה ,תזכורת לכך שהמשמרת שלי עומדת להסתיים ,לא שיש
לי סיכוי גדול לצאת מפה בשעה הקרובה .אני צריכה להעביר את
המשמרת ,וגם לדווח על מצבם של כל המטופלים .רק עוד משמרת
אחת מחר ,אני אומרת לעצמי .אני כבר רואה בעיני רוחי את המוחיטו
הענקי שממתין לי ברגע שאנחת בוגאס.
אני מסבה את תשומת ליבי למטופלת שלי .״בואי נבדוק עד כמה
את חמה היום ,מייבל,״ אני אומרת בשובבות ,ומפיקה צחוק עליז מפי
הזקנה החביבה.
״לוהטת,״ היא אומרת וצוחקת .״היי ,מתי את טסה לדאלאס?״
״אני טסה לווגאס ,ואני עוזבת ביום שבת.״
״אווו ...אני בטוחה שתמצאי לעצמך איזה גברבר אמריקאי.״
אני פורצת בצחוק בעודי בודקת את הטמפרטורה שלה ומעיפה
