Page 44 - 30322
P. 44
44׀ ג׳ודי אלן מלפס
״למה שאקשיב לך?״ אני שואלת בקור רוח ,ונושאת אליו את מבטי.
״כי רק טיפשים לא מקשיבים לי.״
״אני חושבת שזה יהיה חכם מאוד לא להקשיב לך.״ אני מתבוננת
שעה שפניו הנאות מתעוותות בתסכול הולך וגובר .ת׳יאו הוא לא
מהגברים שרגילים להיתקל בסירוב .הוא אפל והוא מסוכן .הוא מחוץ
לתחום בשביל בחורה הגיונית ורגילה כמוני .אז למה הוא חושב עליי?
ומעבר לכך ,מדוע הוא טרח לברר היכן אני עובדת ולהגיע עד אליי?
״בהתחלה אומץ הלב שלך עורר את סקרנותי,״ הוא אומר .״עכשיו
נדמה לי שהוא מתחיל לעלות לי על העצבים.״
אני מרכינה את מבטי אל ידיו ,מניחה למחשבותיי לנדוד למקומות
אסורים .״אני לא פוחדת ממך,״ אני אומרת בלי לחשוב ,כמו מתוך
ניסיון לחזק את מה שכבר ידוע לו ,ונושכת את שפתי.
״אני יודע.״ הוא נאנח .״את חוזרת ומדגישה זאת בפניי .אז למה
שלא תתני לי לקחת אותך הביתה?״
״כי אני פוחדת שתצפה למשהו מעבר לזה ,ויותר מזה ,אני פוחדת
שארצה לתת לך את זה.״ אני נושאת אליו את מבטי ,ארשת פניי
חתומה ,ללא שום חרטה על הבעת מחשבותיי בגלוי .וכאשר המבטים
שלנו נפגשים ,העיניים הכחולות שלו פעורות לרווחה ,ראשו מוטה
בשאלה ,אני יודעת שהפחד שאני חשה מוצדק.
״למה זה מפחיד אותך?״ הוא שואל ,קולו נמוך ורווי סקרנות.
״אני עסוקה .בעבודה .אני צריכה להתמקד בקריירה שלי .אני לא
מעוניינת במישהו כמו....״ קולי דועך ,בעודי מבינה שאני עלולה
להעליב אותו.
״מישהו כמו?...״
״אני לא יודעת.״ אומנם אינני פוחדת ממנו ,אבל אני גם יודעת
שלא כדאי לי להעליב אותו .מפני שזאת תהיה גסות רוח צרופה.
חיוך קטן ומשועשע פושט בשפתיו .״מישהו מפחיד כמוני?״
צחוק קלוש בוקע מבין שפתיי .״כבר אמרתי לך ,ת׳יאו .אתה לא
מפחיד אותי.״
״וזה די מוצא חן בעיניי .זה חידוש .מרענן.״
