Page 46 - 30322
P. 46
46׀ ג׳ודי אלן מלפס
״כן גם זה לא אידיאלי,״ הוא ממלמל ,ומכחכח בגרונו.
אני מכווצת את מצחי .״מה?״
״שום דבר.״ הוא נאנח בכבדות ,לא מרפה מאחיזתו האיתנה בגופי.
״רק תני לי רגע.״
״אני אתן לך לקחת אותי הביתה ,רק תוריד אותי,״ אני מפצירה
בו ,לא טורחת לנסות להיחלץ מאחיזתו .זה יהיה חסר תועלת ,ואינני
יכולה להסתכן בכך שארגיש את הנוקשות הזאת שוב ,וגרוע מכך,
שהיא תמצא חן בעיניי .״אנשים נועצים מבטים.״ אנשים היו נועצים
מבטים בין שת׳יאו היה מחזיק אותי לעומת החזה שלו ובין שלא .הוא
מושך יותר מדי תשומת לב רק מעצם גודלו .אני יותר מקצת מופתעת
כאשר לפתע ,בלי שיהיה עליי להוסיף להפציר בו ,אני מרגישה את
הרצפה תחת כפות רגליי .״תודה,״ אני אומרת בנועם ,בעודי מתחילה
להתעסק בעצבנות במעיל ובתיק שלי .מוטב שפשוט אניח לו לקחת
אותי הביתה .זה יהיה קל יותר וכרוך בפחות לחץ — כל זמן שאמנע
מיצירת קשר עין ואקפיד על שמירת מרחק בטוח ממנו .״איפה
המכונית שלך?״
הוא מכחכח בגרונו ,ונראה שגם הוא נבוך מעט .זהו מחזה משעשע
למדי .חיית האדם הענקית הזאת ,כולה מוטרדת .בגללי? הוא מצביע
לעבר המסדרון וזוקף את גבו .עושה רושם שהוא הצליח להתעשת.
״בחזית הבניין.״
אני שועטת קדימה ,פסיעותיו הארוכות של ת׳יאו מדביקות את
צעדיי בקלות .בעת שאנחנו מגיעים למכונית שלו ,אני רואה שקאלום
מחזיק את הדלת פתוחה .פניו חתומות בעודו מהנהן לעברי ,ואז פעם
נוספת בעת שהוא נסוג לאחור ,נותן לי מרחב גדול מדי כדי שאוכל
להיכנס .אני מתיישבת ,מניחה את התיק בחיקי ומתרווחת במקומי
בנינוחות בזמן שת׳יאו מצטרף אליי .או ליתר דיוק ,בנינוחות עד כמה
שאני יכולה בעודי נמצאת בנוכחותו של ת׳יאו קיין .במיוחד עכשיו,
לאחר שנדמה שאנחנו ...מה? מה עשינו? אני מתכווצת במושבי .אולי
מוטב שאקדיש מעט זמן למחשבה על מה שאני עשיתי .ומה שעשיתי
זה להודות בפחד שלי .אמרתי לו ,בצורה שאיננה משתמעת לשתי
