Page 51 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪51‬‬

‫הצפירות העצבניות מוסיף לרעש מחריש האוזניים מסביבי‪ .‬בסופו‬
‫של דבר הבנטלי מתחילה להתקדם באיטיות‪ ,‬נצמדת אל המדרכה‬
‫במרחק של כחמישה עשר מטרים ממני‪ .‬אפילו המכונית שלו נראית‬
‫מאיימת‪ ,‬בעודה משתרכת בעקבותיי‪ .‬אני מגבירה את קצב הליכתי‪,‬‬
‫ולאחר שאני פונה בעיקול‪ ,‬הדירה שלי נגלית לעיניי‪ .‬המחזה לא מסב‬
‫לי שום נחמה‪ .‬מבט חטוף מעבר לכתפי אומר לי שהנהג של ת׳יאו‬
‫נסע בעקבותיי אל הרחוב שלי‪ .‬הוא ממשיך להתקדם בקצב של צב‪,‬‬
‫וההמולה שמקימים הנהגים העצבניים מאחוריו כלל לא משכנעת‬
‫אותו ללחוץ על דוושת הגז או לעצור בצד‪ .‬מפני שת׳יאו אומר לו מה‬

‫לעשות‪ ,‬ורק הטיפשים מסרבים לת׳יאו קיין‪.‬‬
‫״לעזאזל איתך‪,‬״ אני רוטנת‪ ,‬בעודי מגיעה למדרגות המובילות‬
‫אל דלת הכניסה‪ .‬הבנטלי שלו נעצרת‪ ,‬אבל אף אחד לא יוצא מתוכה‪.‬‬
‫החלונות המושחרים מאחור מונעים ממני לראות את ת׳יאו בפנים‪,‬‬
‫אבל אני יודעת שהוא מסתכל עליי‪ ,‬ושעכשיו הוא ככל הנראה עצבני‬
‫יותר‪ ,‬ושאם הוא ימשיך לבהות בי בעיניו היוקדות‪ ,‬ייתכן מאוד שהוא‬
‫ינקב חור בחלון‪ .‬אני מביטה אל קאלום מקדימה — בחזית המכונית‬
‫אין חלונות מושחרים — ומוצאת אותו יושב ללא ניע‪ ,‬כפות ידיו על‬

‫ההגה‪ ,‬מבטו ממוקד לפנים‪.‬‬
‫אני מושיטה את ידי לעבר המעקה המוביל למדרגות אל דלת‬
‫הכניסה‪ ,‬תוך כדי שאני ממקדת את מבטי במכונית שעה שאני עולה‬
‫במדרגות בצעדים לאחור‪ ,‬וממתינה לרגע שהוא יצא מהמכונית‪ .‬אולם‬

‫הוא לא עושה זאת‪.‬‬
‫דלת הכניסה נפתחת מאחוריי‪ .‬״איזי‪ ,‬מה את עושה‪ ,‬לכל הרוחות?״‬
‫שואלת ג׳ס‪ ,‬ויורדת במדרגות כדי להצטרף אליי‪ .‬אני מביטה בה במבט‬
‫חטוף‪ ,‬ורואה חטיף שוקולד בין שפתיה‪ ,‬שעה שעיניה ממוקדות כעת‬
‫בבנטלי היוקרתית שעדיין ניצבת בסמוך למדרכה‪ .‬״מי זה?״ היא‬

‫שואלת‪.‬‬
‫״הוא‪,‬״ אני אומרת ונאנחת בכבדות‪ ,‬בעודי מרגישה מעורערת‬
‫וחסרת יציבות ממגוון סיבות שונות ומשונות‪ .‬המכונית מתחילה‬
‫לנסוע משם באיטיות‪ ,‬מותירה אותי ואת ג׳ס לעקוב במבטינו אחר‬