Page 13 - Step and repeat document 1
P. 13

‫אסרו‪ ,‬ולא מה שעולה על שולחן שרים‪ .‬באחרונים עוד יש שהרחיבו את דברי האר"י‪ ,‬ואסרו גם מה שעולה על שולחן רבנים‪ ,‬או‬
                                                                                                   ‫אנשים מכובדים )אדמו"ר(‪ .‬ראה הערה‪1.‬‬

‫ב‪ .‬הרמב"ם ומרן בעקבותיו וכל פוסקי הספרדים תפסו‪ ,‬שאין איסור בישו"ג בקליות‪ ,‬כלומר חומוס קלוי )כשאין חששות אחרות(‪,‬‬
‫וכן שאר קליות‪ ,‬אין בהם איסור‪ ,‬כיון שאין אדם מזמין חבירו על קליות‪ .‬שבבישו"ג החשש שמא יאכל עמו ויתחתן בו‪ ,‬אבל אם‬
‫אין אדם מזמין חבירו על קליות‪ ,‬אין קרוב דעת בחומוס קלוי‪ .‬האר"י החמיר בדבר‪ ,‬וכתב שיש בו איסור‪ ,‬לא מצד תורת הנסתר‪,‬‬
‫אלא מצד הדין‪ .‬כתבו הפוסקים‪ ,‬שמאחר והאר"י כתב זאת מצד הדין‪ ,‬ולא מצד הקבלה‪ ,‬יש לנו לילך אחר הרמב"ם ומרן וכל‬
‫הפוסקים‪ ,‬ואין לחוש לאיסור בחומוס וכדומה‪ ,‬קלוי‪ .‬אבל הבא"ח תפס שיטת האר"י‪ .‬גם כתבו הפוסקים‪ ,‬שאף אם האר"י היה אוסר‬
‫מצד תורת הסוד‪ ,‬אין אנו מחוייבים לשיטתו‪ ,‬כי התורה לא בשמים היא‪ .‬רק בענייני תפלה‪ ,‬אנו הולכים אחר האר"י‪ ,‬ולא בהלכה‪.‬‬

                                                                                                                                   ‫ראה הערה‪2.‬‬

‫ג‪ .‬עוד החמיר האר"י בשתיית קפה אצל גויים‪ .‬הבא"ח הביא דין זה‪ ,‬וכתב שאי אפשר למנוע את הציבור מכך‪ .‬פרטי הדיון בתוך‬
                                                                                                                        ‫ציונ"י וציו"ת‪ ,‬בפנים‪3.‬‬

‫ד‪ .‬יש לציין עניין יסודי‪ ,‬לשיטת אול"צ‪ ,‬יש הבדל בבישולי גוים‪ ,‬בין בישל הגוי באש‪ ,‬שאז חלים כל הדינים של בישו"ג‪ ,‬לבין בישל‬
‫בחשמל )בזרם חילופין(‪ ,‬שמעשי הגוי הסתלקו כעבור שניה אחת‪ ,‬ואין הבישול בחשמל נדון כבישולי גוים‪ .‬שיטתו זו נוגעת גם‬

        ‫לאפיית מצת מצוה בחשמל‪ ,‬וכן לאיסורי שבת ועוד‪ .‬כל הפוסקים האחרונים ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬לא התייחסו לשיטה זו‪.‬‬

                                                                                                                                ‫בסדר העבודה‬

‫ציוני יוסף בכרך זה‪ ,‬מלוקטים מכל ספרי הרב זצ"ל‪ ,‬ונוסף עליהם ברכה מרובה‪ ,‬ממה שכתב בספר כף החיים למהר"י סופר‪ ,‬אחר‬
‫פטירת המחבר‪ ,‬מכמעט תחילת סימן קיז‪ ,‬עד סוף סימן קיט‪ .‬הוא חומר רב וחשוב‪ ,‬ויש בו אין ספור דיונים והכרעות הלכתיות‪,‬‬
‫השופכות אור על פרטי הדינים‪ .‬בהעתקה וסיכומי הדברים‪ ,‬נכתב בכמה מקומות אחר ההלכה‪ ,‬ואחר הזכרת חיבור הקדמון מתוך‬
‫רשימת הפוסקים בנדון‪ ,‬אחרונים‪ .‬יש לציין‪ ,‬שהכוונה לגדולי האחרונים‪ ,‬כמו כנה"ג ופר"ח‪ ,‬החיד"א‪ ,‬בית יהודה עייאש מנ"י ובל"י‪,‬‬
‫ערך השלחן טייב‪ ,‬לחם הפנים שו"ג הגרח"פ זב"צ‪ ,‬ועוד‪ ,‬ולמרות שיש מהם רבים שהם מגדולי הפוסקים שאנו הולכים לאורם‪ ,‬לא‬
‫היה המקום בתוך הציונים לפרט את שמותיהם בכל מקום‪ .‬גם לא נכתב כל פרט של דיון‪ ,‬בכל מקום‪ .‬וקיצרנו במקום הראוי לקצר‪.‬‬
‫כשכתוב בציונ"י‪ ,‬בפרט בהערות שבכה"ח‪ ,‬הרב ז"ל‪ ,‬הכוונה למופ"ה‪ ,‬ג"ע הרב עובדיה יוסף זצ"ל‪ .‬מה שנכתב בציוני יוסף בתוך‬
‫סוגריים‪ ,‬בדרך כלל הובא מההערות שיש בהליכו"ע‪ ,‬או חזו"ע וכדומה‪ ,‬גם אם לא צויין במפורש‪ .‬בכל מקום שמוזכר שם השו"ת‬
‫והחלק והסימן‪ ,‬לא הקפדנו לרשום שהוא בחלק יו"ד‪ ,‬כיון שהנושא הוא יו"ד‪ ,‬אם לא צויין אחרת‪ ,‬ברור שההכוונה לחלק יו"ד‬

                                                                                                                             ‫שבספר המצוטט‪.‬‬

‫יש לציין שהלכות המובאות בפוסקים שכתבו על הסדר את כל ההלכות הנוגעות בנושא‪ ,‬כמו ספר בא"ח‪ ,‬ואין בהלכה כל שהיא‬
‫חידוש‪ ,‬אלא דבריו שווים לדברי השו"ע בנוסח שלו‪ ,‬לא ראינו צורך לכתוב את דבריו‪ ,‬שאין המטרה לכפול את ההלכות גם בציוני‬

‫‪ .1‬נקודה זו ראויה לעיון‪ ,‬אם האר"י כאן חולק על דברי רבותינו שבגמרא‪ ,‬שאז ברור שאין הלכה כמותו‪ .‬ממילא המוסיפים עוד איסורים‪ ,‬על סמך ההרחבה לשולחן שרים‪ ,‬דבריהם‬
‫אינם עומדים‪ .‬הרב חיד"א ובעקבותיו הבא"ח ואול"צ‪ ,‬תפסו את דברי האר"י‪ .‬לא כל פוסקי הספרדים הביאו חומרה זו‪ .‬חשוב מאוד לציין‪ ,‬שאין אנו יכולים לדמות גזרת חכמים‬
‫למה שהיום קיים‪ ,‬שכהיום הזה‪ ,‬כמעט שאין סוג מאכל שאינו עולה על שולחן מלכים‪ .‬יש אומנים בבישול‪ ,‬שמטעימים כל דבר והופכים אותו למעדן מלכים‪ .‬ואז יצא שכל התנאי‬
‫של עולה על שולחן מלכים‪ ,‬אין לו שום קיום‪ ,‬וזה לא יתכן‪ .‬ומה שהרחיבו את איסור עולה על שולחן מלכים‪ ,‬לשלחן מכובדים ורבנים חשובים‪ ,‬נראה לא מובן‪ .‬שהרי בזמן חכמי‬
‫הש"ס‪ ,‬היו חכמים עשירים‪ ,‬הן בתנאים והן באמוראים‪) ,‬כמו ר' אליעזר בן עזריה‪ ,‬בברכות כז ע"ב‪ ,‬וקידושין מט ע"ב‪ .‬שאומרת הגמרא שהיה עשיר‪ .‬נדרים נ ע"א‪ ,‬על ר' עקיבא‪,‬‬
‫שהתעשר מו' דברים‪ ,‬מכלבא שבוע ועוד דברים‪ .‬יומא לה ע"ב‪ ,‬ר' אלעזר בן חרסום שהיו לו אלף עיירות ביבשה וכנגדם אלף ספינות בים‪ .‬נדרים סב ע"א‪ ,‬ר' טרפון עשיר גדול‬
‫הוה‪ .‬וידוע שרבי יהודה הנשיא‪ ,‬עושרו היה רב משל המלך‪ ,‬ולא פסק משלחנו צנון וחזרת לאורך כל חודשי השנה‪ .‬רב פפא היה עשיר‪ ,‬פסחים מט ע"א‪ ,‬שלא התעשר עד שנשא‬
‫כהנת‪ .‬ובפסחים קיא ע"ב‪ ,‬ובפירוש רשב"ם‪ ,‬שהיה עשיר ויש לו מזל טוב‪ ,‬ואין עליו חשש מפני קטב מרירי‪ .‬ובפסחים קיג ע"א‪ ,‬שרב חסדא אמר אם לא היה עוסק בשכר‪ ,‬לא היה‬
‫מעשיר‪ .‬רב בברכות נז ע"ב‪ ,‬שלא התעשר עד שראה ראשי לפתות‪ ,‬כלומר לא חסרו חכמים עשירים(‪ .‬וכי לא יכלו לומר בש"ס‪ ,‬שגם מה שעולה על שלחן חכמים עשירים‪ ,‬נחשב‬
‫עולה על שלחן מלכים‪ .‬ונראה שחידוש זה לא עולה כדברי הש"ס‪ ,‬אלא פשוט המצאה‪ .‬ובכלל פרט להרחבה של ההולכים בדרך האר"י‪ ,‬שהוסיפו שולחן שרים על שולחן מלכים‪,‬‬
‫שאר הפוסקים לא הרחיבו כלל את הגדרת שלחן מלכים‪ ,‬לשרים וחשובים ונכבדים‪ .‬אלא די לנו להגביל את ההגדרה‪ ,‬למה שתפסו הפוסקים לאורך מאות שנים‪ ,‬שהכוונה רק‬

                                                                              ‫לשלחן מלכים‪ ,‬ולא עוד‪ .‬ועיין שואל ונשאל ח"א סימן סב‪ ,‬שכתב שאין לנו איסור‪ ,‬בעולה על שולחן שרים‪.‬‬

‫‪ .2‬ראה להלן כמה פוסקים ספרדים‪ ,‬שלא חששו לאיסור בקליות‪ ,‬אלא סמכו על אבות העולם‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬ומרן שכתב בב"י סימן קיב‪ ,‬שנהגו היתר באפונים קלויים של גוים ולא‬
‫פקפק עליהם אדם‪ ,‬שבקליות אין דין בישו"ג‪ ,‬והרמ"א בהגה שם ס"ב‪ ,‬כתב ומותר לאכול אפונים קלויים של גויים‪ .‬מהריט"ץ בתשובה סימן קסא‪ ,‬כתב שמנהגם לאכול הקודאמי'ם‪,‬‬
‫הקלויים‪ .‬ושו"ת ויקרא אברהם אדאדי‪ ,‬שחי בצפת עירו של האר"י יותר ממאתים שנה אחריו‪ ,‬בדף קכד‪ ,‬סוף ע"ג כתב שנהגו בצפת לאוכלם‪ .‬וכל הנ"ל נכתב‪ ,‬למרות שראו דברי‬
‫האר"י‪ .‬שואל ונשאל )ר' כלפון משה הכהן‪ ,‬מענקי הפסיקה בג'רבא‪ ,‬ח"ג‪ ,‬סימן רסג(‪ ,‬שעורים קלוים על ידי גוים‪ ,‬אין בהם משום איסור בישולי גוים להר"ן‪ ,‬כיון שלא נשתנו‬
‫מברייתן‪ ,‬ולהרמב"ם משום שאין אדם מזמין חבירו על קליות‪ ,‬וכך פסק מרן‪ .‬שני הטעמים שייכים בשעורים‪ ,‬וכל שכן כאשר לא הוסרה הקליפה‪ .‬ושם )ח"ה‪ ,‬סימן סט(‪ ,‬שעורים‬
‫שקלו אותם הגוים‪ .‬מרן כתב‪ .‬שחיטים שקלו הגוים אין בהם איסור בשולי גוים‪ ,‬שאין אדם מזמין חבירו על קליות‪ .‬שלחנו של אברהם )יו"ד קיג‪ ,‬א(‪ ,‬מותר לשתות קפה של גוי‪,‬‬
‫שקודם שמבשלים את האבקה קולים אותו‪ ,‬ואין בקליות משום בישולי גוים‪ .‬שו"ת רועי ישראל )קצין‪ ,‬ח"א סימן יט(‪ ,‬כעך שעושים הגויים‪ ,‬נחשב כקליות‪ .‬שמותר‪ ,‬וגם כדכתב‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שאין אדם מזמין חבירו על קליות‪ .‬שו"ת שמחת כהן )ח"א‪ ,‬סימן קנז(‪ ,‬אם נעשה ע"י גוי‪ ,‬אולי לא התבשל אלא נקלה‪ ,‬ובקליות הרמב"ם מתיר‪ .‬שו"ת שארית יוסף )ידיד‬
‫ח"ד‪ ,‬יו"ד סימן ב(‪ ,‬כבר נהגו היתר בקליות של גוים‪ ,‬אפילו לא נאכלים כמות שהן חיים‪ ,‬ואפילו עולים על שולחן מלכים‪ .‬וסמכו על הב"י בשם הר"ן‪ ,‬שחיטים שעשאן הגוי קליות‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬שלא נשתנו מברייתן‪ ,‬וגם לטעם הרמב"ם‪ ,‬שאין אדם מזמין חבירות על קליות‪ .‬ור' חיים סתהון בספר ארץ חיים מנהגי א"י‪ .‬שהיה רבה של צפת‪ ,‬הביא חבל פוסקים בסימן‬
‫קיב‪ ,‬ס"ב‪ ,‬וכתב שנוהגים לאוכלם‪ ,‬וכאמור היה רבה של צפת עיר האר"י הקדוש‪ ,‬וכתב את המנהגים ולא הזכיר את האר"י כלל‪ ,‬כלומר שיותר ממאתים או שלש מאות שנה‪.‬‬

                                                                                                                           ‫אפילו בצפת עירו של האר"י‪ ,‬לא היה מאן דחש לדברי האר"י בזה‪.‬‬

‫‪ .3‬ארץ חיים‪ ,‬קי"ד ס"א כתב הפר"ח סק"ו‪ ,‬דמותר לשתות הקאו'י של גוים‪ ,‬וכן הג'יקולאטה שלהם‪ ,‬ואין בהם משום בישולי גוים וכו' וכן עמא דבר עכ"ל‪ .‬וכ"כ לעיל סימן פ"ד סוף‬
‫ס"ק ל"ג‪ ,‬דנוהגים בירושלים ת"ו‪ .‬לשתות הקאו'י של גוים )עי' מה שכתבתי לעיל סימן קי"ב סעיף ב'(‪ ,‬וכן מצאתי בתשו' מורינו הרב מהריט"ץ‪ ,‬סוף סימן ס' שכתב דאנחנו מתירים‬

                                                                                   ‫את הקאו'י שלהם‪ .‬ועי' תשו' באר עשק סימן ק"ה‪ ,‬וחקרי לב יו"ד ח"א סימן קל"ו‪ ,‬ופתחי תשובה סק"א‪:‬‬
   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18