Page 190 - 16222
P. 190
190כסף כחול לבן|
מאז הקמת המדינה היה שיעור האינפלציה בישראל גבוה יחסית
למדינות מפותחות .בשנות ה־ 1950עלו מחירי המוצרים לצרכן
ב־ 12אחוז בשנה בממוצע .בשנות ה־ 1960האינפלציה פחתה
מעט ,אבל בשנות ה־ 1970היא החלה לטפס לסביבות ה־ 50אחוז
בשנה ,ועד מהרה נסקה לשמים ,כפי שניתן לראות בתרשים בעמוד
הקודם ,שמתאר גם את הזינוק באינפלציה וגם את עצירתה ,שבה
נעסוק בהמשך.
לאינפלציה הגבוהה בישראל היו שני גורמים עיקריים .הראשון
היה כאמור הפער בין הכנסות הממשלה והוצאותיה ,שעליו היא
ניסתה לגשר בין השאר באמצעות הלוואות מהבנק המרכזי; כלומר,
באמצעות הדפסת כסף .הגורם השני מתקשר לנושא שהזכרנו בפרקים
קודמים ,והוא הגירעון במאזן התשלומים של ישראל .בואו נראה איך
זה קרה:
מדינת ישראל ייבאה מוצרים רבים ,ממזון ועד נפט ומכונות ,ולשם
כך היתה זקוקה למטבע חוץ .הדרך הנכונה להשיג מטבע חוץ היא
יצוא ,אך לשם כך משק זקוק ליתרונות יחסיים של ממש ,כגון יצרנים
מקומיים יעילים או עלויות עבודה נמוכות .חברת טקסטיל ישראלית
לא תצליח למכור בדים לבריטניה אם היא לא תייצר ביעילות ובזול
יותר מחברות טקסטיל אחרות ברחבי העולם .אך המשק ההסתדרותי
הישראלי היה מאובן ,לא יעיל ולא תחרותי בגלל השליטה הממשלתית
בזרימת ההון ובמשכורות ובגלל דיכוי הדחף היזמי הטבעי של העם
היהודי ,אותו דחף שהפך רבים מבני עמנו לעשירים מופלגים במדינות
אחרות .איך בכל זאת הצלחנו להשיג מטבע חוץ? כפי שראינו בפרקים
הקודמים — באמצעות כספי השילומים מגרמניה ,ובהמשך נדבות
שונות ,בעיקר מיהודים אמריקאים שעזרו לבני משפחותיהם בארץ.
לא בדיוק גאווה גדולה.
אך עם השנים הסתיימו השילומים ,ולא היה די בנדבות ובמענקים
לכסות את הגירעון במאזן התשלומים .דרך אחרת למזער את הגירעון
היתה הקטנת היבוא והגדלת היצוא באמצעות העלאת שער החליפין
של השקל ,פעולה הנקראת "פיחות".
למשל ,נניח שיש בישראל בעל פרדס המעוניין למכור תפוזים
