Page 161 - 14322
P. 161
להילחם או לברוח |161
המילים שיסעו את התקווה שלי ,ועשיתי ככל שביכולתי להסתיר
את זה" .אני — אני לא סתרתי את זה".
"אתמול בלילה שלחתי אותך הביתה אף על פי שרציתי שתהיי
במיטה שלי .חששתי שחצינו את הגבול בארוחת הערב".
"גם אותי זה הדאיג .אבל לא חשבתי שמשהו השתנה בינינו".
"יופי .זה העניין ...אני נהנה ממך .אני רוצה ליהנות ממך השבוע,
והייתי רוצה לעשות את זה בחופשיות בלי לדאוג שאם תהיה לנו
שיחה אמיתית ,אני שולח לך מסרים לא נכונים".
לפתע הכול התבהר ,אז וידאתי איתו" .אתה רוצה שנהנה אחד
מהשני ,אבל נעשה זאת בהבנה מלאה שזה הכול".
"בדיוק ".הוא נעמד ,מתנשא מעלי ,ונאלצתי להטות את ראשי כדי
להמשיך להביט בעיניו" .אני לא מאמין במשחקים או בלגרום לנשים
לנחש על מה אני חושב .זה לא מי שאני .אז זה מה שאני חושב .גם
אם אוקיינוס של ממש לא יפריד בינינו ,אני לא בן אדם של מערכות
יחסים .ואף פעם לא אהיה כזה .אבל את באמת מוצאת חן בעיני ,ולי
לא אכפת שנהיה ידידים ,אם לך לא אכפת .כל עוד שנינו יודעים שזה
כל מה שזה".
הכנ ּות שלו היתה מפתיעה .המילים שיצאו מפיו היו מרגיעות
ומפחידות גם יחד ,מפני שהן רק העצימו את הרגשות שהתחלתי
לפתח כלפיו.
קיילב נסך בי תחושת ביטחון.
הרגשתי כאילו אני יכולה לבטוח בו כפי שלא העזתי לקוות שאוכל
לבטוח בגבר שוב.
והוא אמר לי שהוא לא רוצה שום דבר יותר מסקס.
מה ,לעזאזל ,אני אמורה לעשות עכשיו?
אם לא אסכים ,הוא ֵיצא מפה ולא אראה אותו שוב .אבל אזכה שוב
בשליטה בחיי.
ובכל זאת ...האם במבט לאחור לא אתחרט על ההחלטה הזאת?
לא עדיף שנהנה ממה שיש לנו עכשיו כל עוד אנחנו יכולים? החיים
קצרים ,ככלות הכול .והרפר צדקה .מעולם לא באמת היתה לי שליטה
