Page 159 - 14322
P. 159
להילחם או לברוח |159
הוא נכנס אל המשרד וסגר את הדלת מאחוריו .ונעל אותה.
נעמדתי מיד .ליבי כבר לא הלם בקצב הרגיל שלו" .מה אתה עושה
פה?"
קיילב חצה את החדר ועמד מעבר לשולחן שלי" .אנחנו צריכים
לדבר".
משהו בתוכי רעד באי־נוחות בתגובה לנימת קולו" .חשבתי שאתה
עסוק ,מחפש דרך לטפל בסמנכ"ל הכספים השני?"
"כן ,נכון .אל תדאגי לגבי זה ".הוא שלח לי מבט עוקצני והתחיל
להקיף את השולחן.
נסוגותי ממנו קצת ,מעדתי כשנתקלתי בכיסא שלי ,והוא עצר לידי
ושתל את גופו הגדול על השולחן שלי .ניצבנו פנים אל פנים .הניחוח
המוכר שלו עורר בי גל עז של כמיהה וצורך.
ברצינות ,התמכרתי אליו באופן רשמי.
ועם זאת ,הוא לא הסתכל עלי כמו גבר שמתכנן לפתות אותי
במשרד שלי ,עובדה שלמען האמת עוררה בי תחושת הקלה ,מפני
שהתנהגות לא מקצועית כזאת היא בדיוק מהדברים שההורים שלי
היו עושים .לא אני.
"אז ד ֵּבר ".שילבתי את זרועותי והעמדתי פנים שהנוכחות שלו לא
משפיעה עלי.
קיילב בחן אותי עוד עד שכמעט התחלתי להתפתל ,ואז אמר,
"לפעמים בעבודה שליּ ,כנ ּות היא מצרך שאני לא יכול להרשות
לעצמי .אני משתדל להיות מעורפל במקום לשקר ישירות ,אבל אני
עושה מה שצריך לטובת החברה ,כל עוד השקרים הלבנים לא פוגעים
באף אחד".
קימטתי את מצחי בתגובה לפתיחה המפתיעה" .או־קיי".
מבטו התחדד ,עיני הקרח שלו לכדו אותי בשבי" .אבל אני לא
אוהב את זה .אמרת משהו אתמול בלילה ...שלכולנו יש מגרעות.
פשוט הודית בזה ,בלי בעיה .יש אנשים שלא מסוגלים להודות
בחסרונות שלהם ,את יודעת".
נחרתי בבוז" .כן ,אני מודעת לזה ,תאמין לי".
