Page 155 - 14322
P. 155
14
לא נרדמתי.
המצעים שלי היו מקומטים מההתעללות שספגו כל הלילה,
כשהתהפכתי שוב ושוב .קמתי בשעות הבוקר המוקדמות ,לבשתי
את בגדי הריצה שלי ,וניסיתי להזיע מתוכי את תחושת האי־נוחות
והעייפות .אבל הפעם הריצה לא עשתה את תפקידה .כשנכנסתי
למשרד באותו בוקר ,כבר שתיתי שלוש כוסות קפה בתקווה שלא
אתעלף מתשישות מאוחר יותר.
מתחת לתסרוקת השיניון האלגנטית שלי ,חצאית העיפרון
המחויטת ,חולצת המשי הוורדרדה והאיפור העדין ,היו עיגולים
שחורים וגוף לאה .ונורא מכול ,לב מבולבל.
כבר איבדתי ספירה מרוב הפעמים שהסתכלתי על הטלפון הנייד
שלי לראות אם קיבלתי ממנו הודעה.
אפילו לא ציוץ.
אני בוהה בהלם במסך המחשב שלי ,לא רק בגלל הרגשות שלי,
אלא מהאופן שבו הקשר עם קיילב הסתיים .בקול ענות חלושה.
לא הרגשתי שום סגירת מעגל כפי שהנחתי שארגיש כשהוא יחזור
לסקוטלנד .מה גם שזה לא נגמר בוויכוח סוער ,ובהתחשב במצבנו
כשהכול התחיל ,כמעט הייתי בטוחה שזה מה שיקרה.
לא ,זה נגמר כי משהו גרם לקיילב להתכנס עמוק מדי במחשבות
שלו .אבל מה?
תפסיקי לחשוב עליו.
