Page 151 - 14322
P. 151
להילחם או לברוח |151
"אה ,הרפר מותק .מאוד מוכשרת .ואני בטוחה שהיא תסכים,
שהיא חייבת הכול לטוב הלב של אווה".
"לא ",אמרתי נחרצות ,נסערת מכך שפטריס חושבת ככה" .הרפר
היתה מצליחה בכל מקרה ,גם בלעדי".
"נאמנה עד הסוף ".פטריס שלחה יד ולחצה את הזרוע שלי
בחיבה ,ואז העיפה מבט יודע־דבר לכיוונו של קיילב" .אני נשבעת,
לאישה הזאת אין מגרעות .יש לי המון מזל שיש לי אותה כחברה
ומעצבת".
"לכל אחד יש מגרעות ,פטריס .ואם לא תפסיקי להחמיא לי ,עוד
אמות ממבוכה ".ריככתי את דברי בחיוך מלא תחינה" .אנחנו יכולות
לשנות נושא ,בבקשה?"
היא צחקה" .כמובן ,יקירתי ".היא נפנתה לקיילב" .ספר לנו עוד
עליך ,יקירי .אנחנו בקושי יודעים משהו".
קיילב הזדקף בכיסא שלו" .האמת היא ,פטריס ,ואני לא מתכוון
להיות גס רוח ,אבל אני מוכרח לקום מוקדם מחר בבוקר ,וצריך לצערי
ללכת".
נמלאתי הקלה על סיומה של השיחה המייסרת ,אבל המארחת
המאוכזבת שלנו החמיצה פנים" .אוי ,טוב ,כמה חבל .כמובן ,אתה
יכול".
"גם אני עייפה ",אמרתי ודחפתי את הכיסא שלי מהשולחן" .אני
מקווה שאתם מבינים".
ובאותה שנייה התפוגגה האכזבה מפניה של פטריס ,ועיניה ברקו
בתקווה" .כמובן ,כמובן .קיילב ,אתה מוכרח ללוות את אווה הביתה".
כמעט נאנחתי.
אבל קיילב רק הינהן" .ברור".
נפרדנו מהזוג דנבי בברכת לילה טוב והודינו להם על ארוחת
הערב .ניסיתי להתחמק ממבטה של פטריס ,שכמו אמר תקפצי עליו,
כשהיא נישקה אותי לשלום.
ברגע שנמלטנו מהשדכנית ומבעלה ולקחתי את המעיל שלי
מהמלתחה ,הכרחתי את עצמי להרים את מבטי אל קיילב" .אני ממש
