Page 149 - 14322
P. 149
להילחם או לברוח |149
נצטרך להזמין מקום ב'קנטרברי' בקרוב ,יקירי ".היא הסתובבה אל
קיילב" .פגשת את הרפר?"
"האמת היא שכן .היא נראית ...מעניינת".
הזדעפתיְ .למה הוא מתכוון?
"אה ,מאוד .אז שמעת את הסיפור ,איך היא ואווה הכירו?"
"למען האמת ",נדחפתי" ,עדיין לא סיפרתי לקיילב את הסיפור
הזה".
"למה לא? זה סיפור נהדר .ספרי לו .אני רוצה לשמוע אותו
שוב".
"פטריס ",רטן דנבי.
היא העבירה מבט מבולבל ביני לבין בעלה" .אוי נו ,זה לא סיפור
כל כך אישי .שמעתי את אווה מספרת אותו לאנשים שהיו כמעט זרים,
וקיילב לא זר".
פטריס לא שיקרה .אבל ברגע זה פשוט פחדתי מהמחשבה ,שקיילב
ֵידע עלי משהו אמיתי .לא רציתי שהוא ירגיש שאני כופה עליו את
החלק הזה בי.
אבל מבטה של פטריס הלך והתחדד ביני לבין קיילב ,והרגשתי
שהיא מתחילה לפענח את הסוד שלנו .או לפחות להבין שאכן קורה
בינינו משהו.
"טוב ,בסדר ".משכתי בכתפי כאילו זה לא מזיז לי" .אני פשוט לא
רוצה לשעמם את האורח שלנו".
"זה לא סיפור משעמם".
השתלטתי על עצמי ,וכשהסתובבתי אליו ראיתי שהוא כבר מביט
בי בציפייה" .זה קרה לפני כמעט שבע שנים .רק הגעתי לבוסטון
וניסיתי לפתוח עסק לעיצוב פנים .דוד שלי גר פה ,והוא קבע לי
פגישה עם אחת הלקוחות שלו ,שהיתה לה דירה ברחוב ּביקון .לא
היה לי הרבה כסף באותה תקופה ,ולא רציתי לקבל צדקה ממנו ,אז
גרתי בדירה קטנטונת ליד בוסטון קולג' .הלקוחה עבדה עד מאוחר
והחזיקה אותי בדירה שלה עד קרוב לחצות .הייתי צריכה לרוץ לרכבת
האחרונה בתחנת פארק סטריט .זה היה סוף שבוע ".נאנחתי והרגשתי
