Page 145 - 14322
P. 145
להילחם או לברוח |145
קדימה ,וניסיתי להתנער מתחושת המבוכה .אבל מסתבר שלא היתה
לו כל כוונה להניח לי להתנער ממנה" .אז ,מה הכי מוצא חן בעינייך
ב ֹשער הפנים שלי?"
נדרכתי למשמע הצחוק הכבוש בקולו .לפתע הרגשתי חשופה.
כאילו גיליתי לו משהו שלא התכוונתי לגלות לו .ייתכן שגל החיבה
שהרגשתי כלפיו מוקדם יותר בילבל אותי .גערתי בעצמי על שעשיתי
מזה עניין גדול יותר משזה היה ,לאחר שהתחוור לי שבעיקרון הוא
כבר יודע כל מה שאפשר לדעת באשר ְלמה שחשבתי על הגוף שלו.
הנמכתי את קולי והרמתי את עיני אליו" .אני אוהבת איך שזה
מרגיש כשהוא בין הירכיים שלי .הייתי מעדיפה שלא תגלח אותו כל
עוד אתה בבוסטון".
הוא שאף חדות לשמע התשובה שלי .הרגשתי את ידו של קיילב
נשמטת מגבי ,וצפיתי בו קופץ את לסתו .לבסוף ,לאחר שפילסנו את
דרכנו באולם האוכל האלגנטי והעמוס ,על תקרתו הקעורה ונברשת
הקריסטל המדהימה שהאירה אותה ,נדמה שהוא הצליח להשתלט על
עצמו שוב.
"אל תדאגי ".לחש לאחר שהרכין את ראשו" .אין לי שום כוונה
להתגלח .במיוחד לא עכשיו".
חייכתי ,חיוך נשי של ניצחון ,והבעת פניו התקדרה בתשוקה.
הוא קרע את מבטו ממני והזיז את הכיסא שלי כדי שאוכל להתיישב,
בדיוק כפי שדנבי עשה בשביל פטריס .התפעלתי מנימוסיו של קיילב,
ותהיתי מאיפה הם הגיעו .קודם הוא אמר תודה ,ועכשיו הוא עזר לי
להתיישב לשולחן.
נאלצתי להפסיק לתהות כשהמלצר לקח את ההזמנות שלנו ,וקיילב
לא הודה לו .הוא המשיך לשכוח את המילים "בבקשה" ו"תודה" לכל
אורך הארוחה ,כמו תמיד .עם זאת ,זה בלט פחות מפני שפטריס ודנבי
עצמם לא פיזרו את המילים הללו לכל עבר ,אם כי הם הודו למלצרית
שפינתה את צלחות הקינוח שלנו.
בכל זאת נעצתי בקיילב מבט מוטרד בניסיון לרדת לפשרו .הוא
היה מסוגל להיות קצר רוח כל כך כלפי נותני שירות ,וגס באופן כללי,
