Page 141 - 14322
P. 141
להילחם או לברוח |141
"אז ככה נראים החיים מהצד השני ",לחשתי.
"את יפהפייה".
המחמאה של קיילב החזירה מיד את מבטי אל פניו המחוספסות.
הוא עטה חיוך קטן ,כאילו תגובתי המופתעת משעשעת אותו" .כבר
קראתי לך יפהפייה .למה את מופתעת?"
"כי אמרת את זה בלי להישמע כאילו זה מעצבן אותך".
הוא שלח לי חיוך רחב" .באמת?"
"באמת ".חייכתי אליו בתמיהה" .ותודה .אתה נראה נהדר".
הוא השעין את מרפקו על מסעד הכורסה והצמיד את אגרופו אל
פיו .אף על פי שהתנועה גוננה על שפתיו מפני ,יכולתי לראות את
השעשוע המחושב במבטו .לא ידעתי מה כל כך מצחיק במחמאה שלי,
אבל התעלמתי מזה ,שכן הוא אכן נראה נפלא בחליפת הערב והעניבה
השחורה שלו.
היה משהו קצת ארוטי בכך שהוא התלבש כמו ג'נטלמן כאן והחביא
את הגבר הפראי והמקועקע שרק אני זכיתי לראות כשהיינו יחד.
עברתי על כל סנטימטר מהקעקועים שלו עם הלשון שלי ,סקרנית כל
כך לגביהם ,עד שכמעט שאלתי אותו על חשיבות הלוחמים והמשפט
שהוא החליט לקעקע בעורו.
לשמחתי ,הצלחתי לעצור את עצמי לפני שחציתי את הגבול
הזה.
קיילב המשיך לבחון אותי .עיניו ספגו כל פרט בפני ,עד שזזתי
בכיסא באי־נוחות" .למה אתה מסתכל עלי ככה?"
הוא הרים את ראשו מידו ומשך בכתפיו" .אין שום טעם להסתכל
על דברים אחרים כשאת בחדר".
הנשימה שלי נתקעת בגרוני בהלם .זה כנראה אחד הדברים הכי
רומנטיים שאי־פעם אמרו לי ,וזה הגיע מהמקור הכי לא צפוי .נדרשו
לי כמה רגעים להירגע ולהתעלם מהאופן שליבי התהפך בקרבי .לפתע
התקשיתי לחשוב על תשובה .במקום זאת החלטתי לשנות נושא,
והפרתי את הכלל שלי לגבי שאלות אישיות" .למה הזעפת פנים אל
הטלפון שלך כשנכנסתי?"
