Page 143 - 14322
P. 143
להילחם או לברוח |143
משהו ".ובאופן מוזר ,למרות כל הספקות שהיו לי לגביו בעבר,
התכוונתי לדברי .נראה שהתחלתי להבין את זה ,כשהוא החליט להגן
עלי מפני המניאקים ההם במסעדה באו'הייר.
קיילב בחן אותי במבט עז שהלהיט את עורי" .עשרה ימים זה לא
הרבה זמן".
חייכתי" .אבל אתה בכל זאת תעשה את זה".
הוא צחק חלושות ,אבל לא ענה לי .בכל זאת ,עמוק בפנים ידעתי
שהוא יעשה משהו בעניין.
חלקנו מבט של הערכה הדדית ,ורגש כלשהו התחיל לגאות בתוכי.
רגש שלא ציפיתי להרגיש כלפיו .בדיוק מזה חששתי .יכול להיות
שהתחלתי לחבב את הסקוטי המניאק שלי?
"הנה אתם ,יקיַרי!" קולה של פטריס נישא אלינו מקצה החדר,
ושנינו הסתובבנו וראינו אותה ואת דנבי מתקרבים אלינו .היא לבשה
שמלת חרוזים שחורה ארוכה ,חובקת־גזרה .זרועה היתה משולבת
בזרועו של דנבי .מייקל דנבי האב היה בגובה של אשתו ,עם מבנה גוף
דקיק ואתלטי ופנים נעריות נאות ,שכמו לא השתנו בחלוף השנים.
עיניו הכהות תמיד בהקו בנינוחות ובאדיבות.
קיילב ואני קמנו לקראתם ,הבושם היקר של פטריס מיד אפף
אותנו כשהיא נישקה את לחיינו ,כל אחד בתורו .כשאשתו הרפתה
ממני ,דנבי ניגש אלי ונישק את לחיי הימנית.
"את יפה כמו תמיד ,אווה ",מילמל.
"ואתה נאה כמו תמיד".
הוא חייך בתגובה למחמאה שלי והושיט את ידו אל קיילב" .נחמד
לראות אותך שוב .אנחנו כל הזמן מפספסים זה את זה בבית".
קיילב לחץ את ידו" .למען האמת ,עבדתי במשרד עד שעות מאוד
מאוחרות ,אז ישנתי במלון .אני מקווה שזה לא מפריע לך".
"מובן שלא ",אמר דנבי" .אבל החדר שם אם תצטרך אותו".
"תודה .אני מעריך את זה".
יכול להיות שהוא הרגע אמר תודה?
"אבל באמת כדאי שתעשה בו שימוש ,יקירי ",גערה בו פטריס
