Page 138 - 14322
P. 138
| 138סמנתה יאנג
אני יכול להסיח את דעתך ,בייב .אני יכול להעניק לך מקום
להיעלם בו".
דמעות צרבו את עיני לפני שיכולתי לעצור אותן למשמע המילים
המתוקות .זה היה צד באישיות של קיילב סקוט שפחדתי להכיר
בקיומו .זה גבר שעלול להיות מסוכן .אבל בחרתי להתעלם מהסכנה
לטובת הריגוש והמפלט שהוא הציע לי .מיצמצתי כדי להיפטר
מהדמעות והינהנתי" .הלילה?"
"באותה שעה .עדיין יש לך מפתח?"
"כן".
הוא נישק אותי שוב ,נשיקה ארוכה יותר ,עמוקה יותר ,לשונו
ריקדה עם לשוני עד שנאחזתי בחומו ,נכנעתי .הרגשתי את ידו גולשת
מטה מעל לישבן שלי ,מצמידה אותי אליו ,הרגשתי את איברו מתעבה
אל בטני" .כדאי שתלכי ".קולו היה צרוד מתשוקה" .אני אצטרך רגע
לפני שאחזור לשולחן שלי".
תחושת הכוח חזרה אלי ,ושלחתי לו חיוך יהיר שגרם לו לגחך.
בנפנוף אצבעות אחרון התרחקתי משם ,מרגישה את מבטו מבעיר את
גבי .כשיצאתי מהמסעדה ,לא יכולתי להתנער מתחושת האי־ודאות
שעוד נותרה בי .ההרגשה השתנתה מאז שנכנסתי לראשונה למסעדה.
כבר לא דאגתי מכך שנמשכתי לגבר שלא חיבבתי .לא ,עכשיו התחלתי
לתהות אם עד עכשיו שיקרתי לעצמי .אולי הצלחתי לראות מבעד
לגסות הרוח הבוטה של קיילב ,אולי יכולתי לחבב אותו.
ומבחינתי ,חיבה היא סיבה לדאגה.
אבל המחשבה שלא אוכל לנשק אותו ולגעת בו שוב הדאיגה אותי
עוד יותר .פרט לאי־ודאות ,הרגשתי הקלה שזה לא נגמר .אני אסביר
להרפר את השיחה שלי עם קיילב כדי שהיא לא תדאג לי .שנינו הגענו
להבנה חדשה.
בדרכי חזרה למשרד שלי התחלתי לייחל שהיום כבר יסתיים,
נואשת לקבל את המנה הבאה שלי ,עכשיו משניקינו את האווירה
בינינו.
