Page 140 - 14322
P. 140
| 140סמנתה יאנג
מודרנית של שמלת פרנזים .בכל פעם שלבשתי אותה ,הרגשתי
כמו כוכבת סרטים משנות העשרים .היא היתה בצבע שמפניה עם
אלמנטים בכסף ,נצצה בעידון כשזזתי ,עטפה את גופי בלי להיצמד
אליו .היא גרמה לי להרגיש שובבה ומסוגננת בו־זמנית .הצמדתי לה
נעלי סטילטו כסופות ,ואספתי את כל השיער לצד אחד בצמה רפויה
ואלגנטית.
קיילב נעמד כשהתקרבתי אליו.
"ברגע שמר וגברת דנבי יגיעו ,אני אודיע להם שהאורחים שלהם
כבר כאן ",אמר המארח.
"תודה ",עניתי וצפיתי בו מתרחק .הרגשתי את מבטו של קיילב
עלי .לבסוף הפניתי את ראשי והבטתי בעיניו" .שלום".
הוא הזיז בשבילי לאחור את הכיסא שליד שולחן הקפה .הודיתי
לו כשהתיישבתי ,וניסיתי להתעלם מהאופן שעיניו השתהו על רגלי
כש ֹשיכלתי אותן .האמת היא שהייתי לחוצה למחשבה שאני עומדת
לבלות איתו בסיטואציה רגילה .בשלושת הלילות האחרונים הלכנו
יחד לאיבוד בבועה של סקס ,מה שגרם לנו להרגיש שאנחנו שוכבים
כבר יותר זמן מששכבנו בפועל .ידעתי פרטים אינטימיים על הגבר
הזה ,והוא ידע פרטים אינטימיים עלי.
עם זאת ,תיכננו להגביל את המפגשים שלנו לתשוקה הגופנית
שחלקנו .כשדיברנו בחדר המלון ,דיברנו על מה שרצינו לעשות זה
לזה .ובכל זאת ,חרף כל תוכניותינו ,פטריס טרפה לנו את הקלפים .היא
התקשרה אלי ואמרה שהיא מרגישה נורא על זה שנטשה את קיילב,
שהיא בטוחה שהוא בכלל לא ישן בחדר האורחים שלהם אלא נשאר
במלון .נסערת על כך שכשלה בחובותיה כמארחת ,היא התעקשה
שהיא ודנבי י ַפנו זמן לארוחת ערב איתו ,והתעקשה שגם אני אצטרף.
ובמועדון הפרטי שלהם ,לא פחות ולא יותר.
קירות עמוסי מדפים הקיפו אותנו ,ספרים בכריכות עור מילאו כל
סנטימטר מהם .שולחנות קפה וכורסאות אלגנטיות הוצבו במיקומים
אסטרטגיים ברחבי החדר ,וליד הכניסה ניצב בר קטן שהגיש משקאות
בחינם.
