Page 142 - 14322
P. 142
| 142סמנתה יאנג
אם השאלה הפולשנית הביכה את קיילב ,זה לא ניכר בו .במקום זה
הוא העיף מבט בנייד שלו ,שנח על שולחן הקפה" .מעריכים שטיסות
לאירופה יהיו זמינות שוב עד סוף השבוע ,אבל ככל הנראה אני אשאר
פה לפחות עוד שבוע אחר כך ".הוא הסתכל עלי .בחזי התפשטה
חמימות שלא ייתכן שהעידה על אושר" .האנשים שאכלתי איתם
צהריים לפני כמה ימים"...
"כן?"
"אחד מהם הוא סמנכ"ל הכספים של החטיבה הצפון־אמריקנית.
והוא חתיכת סיוט .הוא לא עושה כלום .הוא מאציל סמכויות בכל
הזדמנות — ואני מתכוון בכל הזדמנות — לחברי צוות שמתקשים
להשלים את החובות שלהם ,ועכשיו גם את שלו .חברי צוות שלא
הוסמכו לכך ושלא משלמים להם את שש הספרות שהוא מקבל .הוא
מתחמק מהשאלות שלי כי הוא לא יכול לענות עליהן .הוא עצלן,
שחצן ,לא מבין כלום ו —" הוא השתתק כשקולו התחיל להתגבר
מרוב כעס.
נמלאתי אהדה .הוא נשמע כל כך לחוץ" .מה אתה מתכוון לעשות
לגבי זה?"
"אני לא הבוס שלו .למעשה ,החרא הקטן חושב שהוא מעלי ,כי
החטיבה הצפון־אמריקנית מכניסה יותר כסף מהחטיבה הבריטית".
"טוב ,אני בטוחה שזה נכון לגבי רוב החברות — אנחנו מדינה
גדולה יותר".
"כן ,אבל המספרים לא מתחברים .החברה היתה אמורה להצליח
פה יותר .אני חושד שהוא לא מנהל כמו שצריך את הסיכונים
הפיננסיים שהמחלקה לוקחת ,אבל אני לא יכול להיות בטוח בלי
להסתכל בתיקים שלו .מה שהוא לא ייתן לי לעשות".
"אז השאלה היא איך אתה אמור להזהיר את הבוסים בלי להכעיס
את כולם?"
"נכון ".הוא נאנח" .זה בכלל התפקיד שלי להזהיר אותם?"
"כן ",עניתי מיד" .ברור לי שאכפת לך מהעבודה שלך ומה ֶחברה
הזאת .אתה לא נראה כמו אחד שיניח לאי־צדק להמשיך בלי לעשות
