Page 147 - 14322
P. 147
להילחם או לברוח |147
קיילב גיחך" .אווה היתה מאוד נדיבה עם הזמן שלה".
אל תסמיקי ,אל תסמיקי .ניסיתי לחייך בשלווה.
"כן? הראית לאורח שלנו את בוסטון? לאן לקחת אותו?"
לרגע המוח שלי התרוקן לחלוטין כשניסיתי לחשוב על תשובה.
לא רציתי לשקר לפטריס .לשמחתי ,קיילב חילץ אותי" .לאף אחד
מאיתנו לא באמת היה זמן לאתרי תיירות .אבל אווה אירחה לי לחברה
בערבים .בארוחות ערב".
"אה ,טוב ,הייתי מודה לך ,יקירתי ,על ההקרבה" — היא חייכה
אלי —"אבל לא הייתי קוראת לארוחת ערב עם סקוטי נאה הקרבה".
כמעט יכולתי להרגיש את חיוכו הזחוח של קיילב על עורי.
"טוב ,את אולי תופתעי ,פטריס .מר סקוט יכול להיות אדם מאתגר
לפעמים .למשל ,הוא שוכח את הנימוסים שלו לעיתים קרובות",
הקנטתי.
דנבי צחק בקול ,אבל עיניה של פטריס נפערו בחשש — כנראה
לדעתה ההערה שלי היתה גסת רוח.
"זה נכון ",אמר קיילב לפטריס והביט בעיני" .אבל מיס בריוורט
מאוד מנומסת .שמעתי אותה אומרת 'בבקשה' כל כך הרבה פעמים,
עד שהמילה נתקעה לי בראש".
רציתי להרוג אותו" .בבקשה ותודה ",אמרתי" .אתה מתכוון
בבקשה ותודה".
צחוק ניצנץ בעיניו ,אבל הוא לא הסכים איתי.
לשמחתי ,או שפטריס לא קלטה את הרמיזה שלו ,או שבחרה לנהוג
בנימוס ולהתעלם ממנה .פחות לשמחתי ,היא התחילה להשתפך לג ַּבי.
"כן ,אווה מאוד מעודנת .זה מה שאמרתי לדנבי אחרי הפעם הראשונה
שפגשתי אותה ,נכון ,דנבי?"
הסמקתי .לא הרגשתי בנוח כשכל תשומת הלב עברה אלי.
בעלה הציע לי חיוך אדיב ,כאילו חש באי־נוחות שלי" .נכון".
פטריס מיד נכנסה לעניין ורכנה מעל לשולחן לעבר קיילב.
"אמרתי לדנבי ,הילדה הזאת היא משב רוח רענן .כל העידון של
נערה מהחברה הגבוהה ,אבל בלי כל השחצנות ,הזדוניות והפרחחות
