Page 133 - 14322
P. 133
להילחם או לברוח |133
"אני מגינה על עצמי ",הודיתי" .אני לא מבינה מה הבעיה בזה".
"טוב ,אי־פעם חשבת שיכול להיות שהוא מגיב לקרירות שלך
בקרירות?"
חשבתי על הלילה האחרון ,כששכבתי לידו במיטת בית המלון,
חשופה .לא היה בי שום דבר קר אז .אפילו הרגשתי שובבה .ואז הוא
אמר לי ,באותה נימת קול חדה ומלאת טינה ,שאני לא הטיפוס שלו,
שכל דבר בי הוא ההפך ממה שהוא באמת רוצה.
"לא .המגננות שלו עלו הרבה לפני אלה שלי ".חייכתי אליה
בעצב" .הוא אמר לי משהו בלילה שפגע בי .אמרתי לו שאני שונאת
אותו .את יודעת מה הוא ענה?"
חברתי נראתה שוב מודאגת" .מה?"
"הוא ענה' ,יופי"'.
"או־קיי ".הרפר ניענעה את ראשה" .לרגע הוקסמתי מהמבטא
הסקסי והגוף הזה ,אבל אם אני הייתי מספרת לך אותו סיפור ,היית
אומרת לי שזה נשמע לך ס ּו ּפר לא בריא ,נכון?"
נאנחתי בכבדות" .נכון".
"בייב ,אני חייבת לחזור לעבודה .ארוחת הצהריים עלי ".היא
רכנה מעל לשולחן ונישקה את לחיי" .אבל אני מצפה שבפעם הבאה
שנדבר ,את כבר תשימי לזה" — היא החוותה לעברו בידה — "סוף".
היא צדקה.
היא ממש־ממש צדקה .אבל הייתי מוכרחה להתעלם מהחשש
שהתעורר בגוף שלי מעצם המחשבה.
"טוב ,יופי .נדבר ".היא שלחה לי חיוך אוהב ,קמה מהתא ועשתה
את דרכה לכיוון אחוֵרי המסעדה.
לקחתי את התיק שלי בתחושה קצת מעורערת ,אם כי לא ממש
ידעתי למה הרגשתי ככה ,השארתי על השולחן טיפ למלצר ,וקמתי
מהתא בלי להסתכל על קיילב .אצטרך לחלוף על פניו ,אבל החלטתי
לדחות את הקץ וללכת קודם לשירותי הנשים .הם היו ממוקמים בסופו
של מעבר מעומעם בעל קירות לבנים בירכתי המסעדה.
בשירותים ,הבטתי במראה כששטפתי ידיים .נראיתי קצת חיוורת.
