Page 165 - 14322
P. 165
להילחם או לברוח |165
היחיד הזה ,אבל קיילב כבר קיבל מפטריס רמזים על חיי המשפחה
האומללים שלי ,אז החלטתי לא לתת לזה להטריד אותי ,אף על פי
שהוא נעץ בשתינו מבט ת ֵמ ַה .דחפתי להרפר מרפק בהיחבא ,והשתקתי
אותה בדממה.
לשמחתי ,היא שיתפה פעולה" .עוד בירה?" שאלה.
קיילב אמר שמספיק לו ,אבל אני ביקשתי עוד אחת ועמדתי בדממה
לצידו בזמן שהרפר ניגשה אל הבר .לרוע המזל ,כל השולחנות כבר
נתפסו כשהגענו ,אבל איכשהו חשבתי שגם אילו היה שולחן בינינו,
המצב לא היה פחות מביך.
המשך השבוע עם קיילב היה פחות או יותר זהה לימים שקדמו
לו .בילינו את הלילות בחדר המלון שלו ,ולאחר מכן חזרתי לדירה
שלי .עם זאת ,ביום שישי הוא שאל אם אני זמינה לארוחת צהריים,
אז נפגשנו במלון שלו וסעדנו ב"בריסטול לאונג'" ,מסעדת המלון.
בניסיון לשמור על המצב בינינו לא מביך או אישי מדי ,עודדתי אותו
לשוחח על העבודה שלו ,והוא שוב הוציא קיטור בפני על הסמנכ"ל
שמדאיג אותו.
אחרי שקיילב דיבר עם הבוס שלו ,התברר שהוא לא הגיע
לבוסטון רק לצורך ֶנטו ֹורקינג .הבוסים הגדולים בטוקיו היו מודאגים
מהביצועים של החטיבה הצפון־אמריקנית .הם ביקשו שמישהו יבדוק
את המצב הפיננסי והכללי של המשרד ,אז הבוס של קיילב בגלזגו
הציע שקיילב יעשה את זה ,בידיעה שאם יש בעיה כלשהי ,הוא יאתר
אותה.
אז עכשיו קיילב היה צריך לראיין עובדים ולאסוף מידע ופרטים
נחוצים .הוא בעצם הפך מסמנכ"ל כספים לחוקר ולמבקר חשבונות.
הוא לא בדיוק הרגיש בנוח עם זה ,או עם הגישה הערמומית של הבוס
שלו לכל העניין ,אבל לא היתה לו ברירה.
היה לי קל לאפשר לקיילב לשחרר קיטור .המגננות של שנינו כמו
נעלמו זמנית מאז השיחה הכנה שלנו במשרד שלי .כשהוא שאל אם
אני פנויה בשבת בערב ולא הייתי ,לא אהבתי את זה שהוא יהיה לבדו
בבוסטון ,אז הצעתי לו באימפולסיביות להצטרף אלי.
