Page 167 - 14322
P. 167
להילחם או לברוח |167
לא משנה מה מקור השינוי שהשתלט עלי ,אהבתי אותו .אהבתי
לצאת מהדירה שלי בג'ינס ועקבים ,להרגיש צעירה ומשוחררת מכבלי
חליפות החצאית שלי וחולצות המשי ,שפתאום נראו לי כמו שריון
שעטיתי על עצמי.
אהבתי את המבט בפניו של קיילב ,כשהוא ראה אותי מתקרבת
אליו ולמזראטי השאולה שלו .ועוד יותר אהבתי את צווחת ההתרגשות
שהרפר פלטה ,כשפגשנו אותה מחוץ לבר והיא ראתה איך התלבשתי.
אולי זה נשמע טיפשי .אחרי הכול ,זה רק בגדים ,נכון? אבל לא
בעיני .מכנסי הג'ינס סימלו את השבועות האחרונים שבהם ניקרתי
במנעול הכלוב שלי עד שהוא סוף־סוף נפתח ,ואיפשר לי להתעופף
לחופשי .זה נשמע מלודרמטי? מוגזם?
יופי ...מפני שזאת ההרגשה.
מבטו החד של קיילב בחן את פני" .כמה זמן אנחנו אמורים להיות
פה?"
ניענעתי את ראשי ,עיני צחקו" .חסר סבלנות?"
"אווה ,אני לא מצליח לתאר לעצמי ,שיבוא יום ולא אהיה חסר
סבלנות להיות איתך".
עונג ביעבע בחזי" .גם אני .אבל הבטחתי להרפר שנישאר לכל
ההופעה ולמשקה עם וינס .הלהקה שלו תנגן רק ארבעה שירים לפני
שהלהקה הבאה עולה .ולמרבה המזל ,הם ראשונים".
הוא הינהן והסיט את מבטו .עיניו סקרו את המקום בזמן שהוא
שתה את הבירה שלו .הרשיתי לעצמי להתבונן בו .הלילה הוא היה
בבגדים שלבש כשנפגשנו לראשונה — חולצה שהדגישה את מבנה
הגוף השרירי שלו ,מכנסי ג'ינס כהים ומגפי אופנוענים .הוא הפשיל
את שרוולי החולצה שלו ,חושף את זרועו המקועקעת .קיילב התאים
למקום הזה בשלמ ּות .כשהתקרבנו לבר ,הרפר לא רק צווחה בעליצות
למראה הלבוש שלי ,אלא גם נעצה עיניים פעורות קצת בקיילב
והסמיקה קלות .היא שלחה לי מבט חשאי שכמו אמר ,וואו.
אפילו בבגדים היומיומיים שלבשתי ,בלטתי בקהל .יכולתי
ללבוש ג'ינס ,אבל לא יכולתי להיראות אופנוענית או רוקיסטית .או
