Page 172 - 14322
P. 172

‫‪ | 172‬סמנתה יאנג‬

‫עיני נפערו לשמע ההערה העוקצנית‪ ,‬ואווירה מתוחה השתררה‬
                 ‫שוב בשולחן‪ .‬הרפר נעצה בו מבט מבולבל‪" .‬וינס?"‬

‫ראיתי את השריר בלסתו נקפץ‪" .‬נו באמת‪ ,‬אני בטח לא היחיד‬
                  ‫שחושב שאת עובדת שעות מטורפות‪ .‬נכון‪ ,‬אווה?"‬

‫צימצמתי את עיני‪ .‬הוא לא אמור לתמוך בה? כל הראיות שאספתי‬
‫הלילה העידו שההפך הוא הנכון‪" .‬לדעתי‪ ,‬מצוינ ּות דורשת הרבה‬
‫עבודה קשה ומסירות‪ .‬אני חושבת שהרפר רק בת עשרים ושש והיא‬
‫שפית קינוחים ראשית במסעדה עם כוכב מישלן‪ .‬אם הרפר שמחה‬
‫להשקיע הרבה שעות כדי להיות בראש התחום שלה‪ ,‬אז אני שמחה‬

                                                        ‫לתמוך בה‪".‬‬
‫לשמע האזהרה בקולי וינס נע בכיסאו באי־נוחות‪ .‬הבעה של‬
‫קוצר רוח חדרה למבטו כמדומה‪ .‬לפתע הרגשתי את שמונה השנים‬

                              ‫שהפרידו בינינו‪ ,‬והפער נראה לי אדיר‪.‬‬
‫ברגע שהרפר ואני נהיה לבד‪ ,‬אני אחקור אותה‪ ,‬כי הווינס הזה‬
‫ממש לא היה אותו וינס שפגשתי בעבר או זה שהאמנתי שהיא יוצאת‬
‫איתו‪ .‬הוא אמור לתמוך בקריירה שלה‪ ,‬לא להתנהג כמו כל אידיוט‬
‫בכיין אחר שרוצה שהיא תשים אותו במקום הראשון ִּבמקום את‬
‫הקריירה שלה‪ .‬פתאום כבר לא התחשק לי להמשיך את הערב‪ .‬הרפר‬

                    ‫לא התנהגה כמו עצמה‪ ,‬וזה עלה לי על העצבים‪.‬‬
‫"תשמע‪ ,‬יש לי כאב ראש‪ ".‬פניתי אל קיילב‪" .‬אכפת לך אם נלך‬

                                                            ‫עכשיו?"‬
                                   ‫הוא הינהן מיד‪" .‬בטח‪ ,‬בייב‪".‬‬
‫קמנו מהכיסאות שלנו והקפתי את השולחן כדי להיפרד מהרפר‬
‫בחיבוק‪ .‬היא הרימה אלי את מבטה‪ ,‬אבל לא יכולתי לפענח את הבעת‬
  ‫פניה כשהתכופפתי אליה לחיבוק ונשיקה‪" .‬נדבר‪ ",‬לחשתי באוזנה‪.‬‬
               ‫חברתי רק הינהנה ונפרדה ממני בברכת לילה טוב‪.‬‬
‫"לילה טוב‪ ,‬וינס‪ ",‬אמרתי‪ ,‬ובקושי הסתכלתי עליו כשנפניתי מהם‪.‬‬
‫קיילב הושיט לי את ידו‪ ,‬והופתעתי לרגע‪ ,‬אבל אז אחזתי בה‪.‬‬
‫נהניתי להרגיש את ידו החמה עוטפת את ידי הקטנה בחוזקה‪ .‬הוא‬
‫הוביל אותי מבעד לקהל ואל מחוץ לבר‪ .‬אוויר הלילה הקריר הכה בנו‪.‬‬
   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177