Page 175 - 14322
P. 175
16
שנינו היינו להוטים להגיע לדירה שלי ,בלשון המעטה .אמרתי לקיילב
כמה פעמים להאט במהלך הנסיעה הקצרה שלנו לעיר .הוא סינן כמה
קללות אבל עשה מה שביקשתי .כמעט צחקתי בעליצות כשהוא נסע
לאורך רחוב מאונט ורנון.
"את גרה כאן?" הוא שאל.
"כן".
"הממ".
לא ידעתי מה הכוונה ב"הממ" ,אז חיפשתי חניה ִּבמקום" .הנה",
הצבעתי על מקום חניה פנוי כדקה הליכה מהדירה שלי" .מפה אנחנו
יכולים ללכת ברגל ".זה היה נס ,למצוא מקום חניה ברחוב שלי ,היינו
צריכים לשמוח בחלקנו.
אחרי שהוא חנה ,קיילב יצא והקיף את המכונית אל צד הנוסע
כדי לעזור לי לצאת .אחיזתו על ידי התהדקה ,ומצאתי את עצמי
כמעט נמשכת אל המדרכה המקווקוות בזמן שקיילב לחץ על הכפתור
במפתח כדי לנעול את המזראטי.
"איפה הדירה שלך?" דרש.
ציחקקתי" .תמשיך ללכת .אני אגיד לך כשנגיע".
הוא נהם והמשיך לגרור אותי.
"קיילב ",צחקתי" .אני על עקבים".
בו ברגע הוא עצר בפתאומיות ,התקרב אלי ,ולפני שהספקתי
למצמץ ,הרים אותי בזרועותיו כמו חתן את כלתו כדי לשאת אותה
