Page 195 - 14322
P. 195
להילחם או לברוח |195
הוא ניענע את ראשו ,חיוכו היה מריר" .היא חשבה שאת עדיין
מאוהבת בי".
"אתה זוכר שאמא שלי לא יודעת עלי כלום ,נכון?"
ניק שלח לי חיוך עצוב ומעורר רחמים" .הכול חוזר אלי עכשיו".
"שלום ,ניק".
הוא נעץ בי מבט ממושך ,עד שהצבעתי על הדלת.
לבסוף הוא הינהן" .שלום ,אווה".
וכשהוא נעלם מהמשרד שלי ,וקול צעדיו הלך ודעך ,נמלאתי
שלווה שלא הרגשתי זה זמן רב .לפני יומיים לא הייתי מעלה על דעתי
שיהיה לי האומץ לנהל את השיחה הזאת עם ניק ,אבל קיילב צדק.
הייתי צריכה לעשות את זה.
שקלתי להתקשר לקיילב ולספר לו על השיחה המטרידה והמצערת
שניהלתי כרגע עם האקס שלי ,אבל זה נראה לי יותר מדי דומה למשהו
שח ֵברה תעשה .אז במקום זאת התקשרתי אל הרפר.
"הרפ ,את לא תאמיני מה קרה לי עכשיו ",אמרתי לתא הקולי
שלה" .תתקשרי אלי כדי שאוכל לספר לך הכול ".ניתקתי וקיוויתי
שהיא תחזור אלי .אתמול ביליתי את רוב היום במיטה עם קיילב ,אבל
כשלקחנו פסק זמן התקשרתי אל הרפר ,והיא לא ענתה .לא הייתי
בטוחה אם היא כועסת עלי או מתחמקת מהשאלות שהיא יודעת שיש
לי על וינס ,אז קצת דאגתי לה.
אבל אם הכרתי את החברה הכי טובה שלי כפי שידעתי שאני
מכירה אותה ,היא לא תוכל להתעלם ממני אם היא חושבת שאני
זקוקה לה .וכרגע הייתי צריכה לספר למישהו על ניק ,כי חלק בי
בכלל לא האמין למה שזה עתה קרה.
הרפר שלחה לי הודעה וביקשה שאקפוץ לאכול איתה ארוחת צהריים
מהירה במסעדה כדי שנוכל לדבר .בדיוק מיהרתי לעבר "קנטרברי"
כשהנייד שלי צילצל .כשראיתי שזאת רוקסן סאטון ,הלקוחה
הקשה־לריצוי שלי ,נאנחתי בתסכול ,אבל עניתי לה כשפניתי שמאלה
ברחוב מילק.
