Page 199 - 14322
P. 199
להילחם או לברוח |199
"אלוהים ,אני תמיד נדהמת כל פעם מחדש ,מכמה דפוקים אנשים
יכולים להיות".
חייכתי בעצב" .אני יודעת".
היא צימצמה את עיניה לעברי" .אז ...את אפילו לא קצת מרוצה?"
"לגבי מה?"
"שכל הזמן הזה ה ֶחלאה היה כל כך תקוע עלייך ,עד שהוא דפק
לעצמו את החיים".
"את מכירה אותי די טוב לדעת שזאת לא אני".
"את עצובה בשביל ג'מה ".היא נאנחה והינהנה" .אני מבינה את
זה".
"אני אפילו קצת עצובה בשבילו ",לחשתי .שנאתי להודות בזה.
"הוא דפק את הנישואים שלו בגלל משהו לגמרי לא אמיתי .לא
הייתי יותר מהידלקות מבחינתו .הוא לא הכיר אותי כפי שחשבתי
שהוא מכיר אותי ,ואני בהחלט לא הכרתי אותו .וחוץ מזה ,לא בוגדים
במישהו שאתה מעריץ כביכול ,נכון? אני אפילו לא חושבת שהוא
נאחז במערכת היחסים שלנו .אני חושבת שהוא פשוט ...הוא לא רצה
להתבגר .הוא תמיד נראה לי בשליטה כשהיינו ילדים ,המגן ,זה שג'ם
ואני יכולנו לסמוך עליו .אחרי התיכון הוא פשוט נראה כל כך אבוד.
אני זוכרת שמחשבות על העתיד תמיד הבהילו אותו .הוא העדיף
לחיות בעבר".
"בדיוק ".היא שמטה את המזלג והסכין שלה על הצלחת הריקה.
"אבל אחרי כל הזמן הזה ,בזמן שכולם חשבו שאת זאת שקיבלה יחס
לא הוגן ,שאת היית הקורבן ,מסתבר שאת זאת שהצליחה לברוח".
הינהנתי .חשבתי על זה בעצמי" .אני יודעת .הבנתי את זה
כשהוא יצא מהמשרד שלי הבוקר .סוף־סוף הבנתי שאני הייתי בת
המזל .ככל שהלב שלי נשבר על ג'ם ,אני לא יכולה לתאר לך כמה
הידיעה שהחיים שלי טובים יותר כי הוא עזב אותי ,ממלאת אותי
בשלווה".
הרפר שלחה את ידה מעבר לשולחן ולחצה את ידי" .אני שמחה".
כיסיתי את היד שלה בידי ונשמתי עמוק כדי לדרבן את עצמי,
